חיים רק פעם אחת

יום רביעי, 31 בינואר 2024

קולנוע חדש בע"מ מציג לאהוב פשוט The Nature Of Love סרטה של מוניה שוקרי A Film By Monia Chokri

קולנוע חדש בע"מ מציג לאהוב פשוט The Nature Of Love

סרטה של מוניה שוקרי A Film By Monia Chokri

הבחירה הרשמית פסטיבל קאן במסגרת תחרות מבט מסוים

מה קורה כששני הפכים, בני זוג מרקעים חברתיים ותרבותיים מתאהבים, האם יש עתיד ליחסים האלו

הביקורות בקאן לאחר הקרנת הסרט היו נלהבות

חכם, סקסי, מביא מבט מעניין וחדש על אהבה

ולדברי הבמאית מה שהוביל אותה הוא להראות את הסיפור דרך עיניה של הגיבורה כולל סצנות האהבה

טריילר יוטיוב

https://www.youtube.com/watch?v=wUThsll8kS8

סופיה היא מרצה לפילוסופיה בשנות הארבעים לחייה מנהלת זוגיות יציבה עם קסבייה. בין אין ספור פתיחות בגלריות וארוחות ערב מי שם לב שחלפו כבר עשר שנים משותפות. ואז מגיע סילבן- גבר צעיר בנוי לתלפיות, שנשכר לשפץ את הבית החדש של הזוג. הרומן שניצת בין סופיה לסילבן מנפץ את עולמם. אומרים שהפכים נמשכים אך האם הם יכולים לשרוד לאורך זמן?

מוניה שוקרי לוקחת את ז'אנר הקומדיה הרומנטית ונוטעת בו הרבה עומק ושנינות. תוך שהיא מספקת אבחנות דקות על אהבה, תשוקה וגם פערי המעמדות בחברה המערבית המודרנית.

צוות יוצרים

תסריט ובימוי :מוניה שוקרי

צילום : אנדרה טורפין

עריכה: פולין גאייר

מוסיקה מקורית : אמיל סורנין

הפקה: סילבן קורבי, ננסי גרנט , נתנאל קרמיץ, אלישע קרמיץ.

שחקנים

סופיה: מגלי לפין- בלונדו

סילבן : פייר -איב קרדינל

פרנסואז: מוניה שוקרי

קסבייה: פרנץ וילאם ראומה

פיליפ : סטיב לפלנט

קנדה צרפת 2023, 111 דקות

צרפתית , תרגום לעבירת ואנגלית.

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

החל מהאחד בפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.

ראיון עם הבמאית

ש: מה גרם לך לבחון סיפור אהבה רומנטי מזווית חברתית?

ת: זו היתה בחירה ברורה מאליה, סיפורים רומנטיים תמיד מוצגים בסרטים בצורה אידילית. כמעט ולא מתייחסים לסביבה החברתית בהם הם מתרחשים. אבל לרקע החברתי יש מקום חשוב מאד בדרך שזוגיות מתפתחת. אני חוויתי כמה סוגים של מערכות יחסים שהביאו אותי למודעות לגורמים שונים שמשפעים על היחסים מלבד בני הזוג עצמם. בשלב מסוים הסביבה היא שמשפיעה על היחסים, החברים, המשפחה, העבודה, שכונת המגורים, הכל מתחיל בסופו של דבר להכביד על היחסים.

העניין הגדול ביותר שלי היה לספר סיפור אהבה. זה כבר הפך לעניין אובססיבי בכל גוף העבודה שלי, הרצון להבין את המסע אל האהבה והמכשולים. אבל גם רציתי לבחון מפגש בין שני עולמות מאד שונים. מה קורה כששני אנשים הבאים מרקעים מאד שונים מתאהבים?

התחלתי לחשוב על הפרויקט אצלי בראש כבר לפני חמש שנים. בינתיים ביימתי את סרטי הראשון ועשיתי כמה עבודת משחק. התחלתי לכתוב פיזית שנתיים וחצי לפני הצילומים.

קראתי המון ספרים, המון ספרי פילוסופיה כל דבר שיכול היה לסייע בידי להבין את העולם ואת החשיבה של סופיה , כל הוגי הדעות שקראתי את מחשבותיהם על אהבה היו גברים ורק בסוף התהליך בשלב עריכת הסרט. נתקלתי בספריה של הפילוסופית בל הוקס ולכן הוספתי את דבריה בקרינות לאחר שהסתיימו הצילומים. כמובן שקראתי גם את חנה ארנדט אבל חשבי שהדרך שהיא רואה את הדברים היא מעט משונה. והעובדה שרוב הכותבים הם גברים גרמה לי לחשוב שאנחנו מתוכננים לחשוב כמו שהגברים חושבים , רואים ופועלים לפי הדרך שהם רואים את האהבה ואפילו את הדרך בה אנו מדמיינים אהבה רומנטית במחשבות שלנו. כשנתקלתי בספרה של בל הוקס, "הכל על אהבה", מצאתי שהוא מעמיק ומלא תובנות. זה ספר שמלמד אותנו איך לאהוב בצורה טובה יותר. והחשוב ביותר הוא אומר שהאושר שלנו לא תלוי באדם האחר. זה שינה את חיי הבנתי שאנחנו כיחידים אחראים על הרגשות שלנו

ש:למרות שאת מתייחסת לנושא האהבה ברצינות רבה יש רגעים קומיים רבים.

ת: אנחנו חיים בתקופה שמאופיינת בציניות וזה בא לידי ביטוי בקולנוע. אבל הרבה יותר קשה להביא את עצמך לחשוף את הרגשות שלך. פתאום הבנתי כמה כל זה מעניין. אולי כי אני מזדקנת והתמודדתי עם כמה אתגרים רומנטיים חוויתי כמה חוויות שגרמו לי להבין את עצמי יותר טוב. ניסיון החיים שלי בשלושת השנים האחרונות הביא אותי לקלף את הציניות הזו. כשאנשים קראו את התסריט הם אמרו לי שהם ממש צחקו ואני אמרתי זה שונה כשתראו את הסרט . יש רגעים מצחיקים אבל חשבתי שזה חשוב יותר לבחון את הצד האנושי בכל נושא המעמדות. אני בחרתי להדגיש אמפטיה במקום ללחוץ על צחוקים, זו החלטה מכוונת בה אני גאה מאד.

ש: הנושא של הזדקנות נוכח מאד בסרט, האם זה נובע מן היחס שלך לזמן?

ת: הזמן הוא תמיד עניין כשאתה מתאהב. כשאתה חי את התשוקה שלף. יש התייחסויות רבות לילדות שלי ולהתבגרות שלי אבל הם נוכחים רק עבורי. המפגש של סופיה עם סילבן מצית משהו פנימי, משהו שמעורר איזה סוג של נעורים לפני שעוברים לגיל המעבר. דבר נוסף הוא ההתמודדות עם נושא האימהות, סופיה מעלה את זה פעמיים, פעם במכונית היא אומרת , "לגדל ילדים בתקופה הזו ובגיל הזה זה סיוט". ופעם היא אומרת לסילבן," מעולם לא רציתי ילדים אבל איתך יתכן שהייתי מחבבת את זה." היא שואלת את עצמה כמו רבים היום, האם הייתי צריכה ללדת. אין לי ילדים כיון שהיססתי זמן רב ושנית כיון שלהביא ילד היום זה סוג של עבדות עבור האישה. נשים נשאלות תמיד אם הן רוצות ילדים. הייתי במערכת יחסים עם גבר במשך עשר שנים ואיש מעולם לא שאל אותו את השאלה הזו. הגברים חייבים להבין את המעמסה שזה מהווה עלינו והדרך היחדה להתמודד עם זה היא שנשים יכתבו את הסיפור שלהן שתינתן להן הזכות לספר ולחלוק את הסיפור שלהן.

ש: הסרט אמנם בוחן את היחסים הרומנטיים מבחינה אינטלקטואלית אבל הוא גם מאד חושני איך ניגשת לצלם את הסצנות הללו?

ת: זה היה אתגר יש כל כך הרסה סצנות סקס בקולנוע. זה מעולם לא עניין אותי , זה בדרך כלל תיאור גרפי, עבורי לסצנות סקס יש הצדקה רק אם הן מקדמות את העלילה. אנחנו מותנים במה שגברים חושבים שהוא סקסי, נקודת המבט הגברית, התפיסה היא שגוף האישה הוא סקסי וגוף הגבר הוא לא. כנשים אנחנו חשופות לעבדה שנשים חייבות לחשוף את גופן, האתגר שלי היה איך לא להראות את גופה החשוף של השחקנית. רציתי להראות את הסצנה מנקודת המבט שלה. אז צילמנו את הגוף של סילבן, גם סצנת הליקוק היא מנקודת המבט שלה. זו הדרך שלי לומר לנשים " אתן חופשיות להביא את המיניות שלכן , לומר מה שאתן רוצות לומר" . התייחסתי לסצנות הסקס כמו לסנות של דיאלוג, כדי לקדם את הסיפור.

ש: השאלה הגדולה של הסרט היא האם קשר רומנטי בין אנשים כל כך שונים הוא אפשרי, האם גיבשת דעה לכאן או לכאן לגבי הנושא הזה?

ת: אני חושבת ששני אנשים יכולים לאהוב אחד את השני למרות הבדלים רבים. אבל זהו אתגר גדול הדורש נחישות. הבחירה באהבה כמו שנכתב בספרה של בל הוקס, היא הבחירה להתחבר, למצוא את עצמנו אצל האחר.

מוניה שוקרי

למדה בקונסרבטוריון של מונטריאול לאומנויות הבמה. שחקנית, תסריטאית ובמאית.

עבדה גם בקנדה ובצרפת כשחקנית תיאטרון וקולנוע. סרט הבכורה שלה היה סרט קצר שיצרה ב- 2013, "אישיות יוצת דופן". אותו ערך הבמאי קסבייה דולן. הסרט זכה בפרסים רבים. היא כתבה וביימה את הסרט "אהובתו של אחי", שיצא ב2019, והוצג במסגרת התחרות מבט מסוים, בפסטיבל קאן. בסרט השתתף גם ששון גבאי. סרטה השני, "בייסיטריות", הוצג בפסטיבל סאנדנס. היא הופיע בסרטיהם של במאים קנדיים חשובים וכן בקולנוע הצרפתי , והופיעה כשחקנית בכמה מסרטיו של קסבייה דולן.

יום רביעי, 3 בינואר 2024

העבריינים סרטו של רודריגו מורנו The Delinquents

העבריינים סרטו של רודריגו מורנו A flm by Rodrigo Moreno

השתתף בתחרות "מבט מסוים" פסטיבל קאן

נציג ארגנטינה לתחרות האוסקר

זוכה ציון לשבח לצוות השחקנים בפסטיבל הקולנוע בירושלים

זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל שיקאגו

זוכה הפרס הראשי בפסטיבל גנט

זוכה בפרס הסרט הטוב ביורת התחרות תרנגול הזהב

ובעוד שלל פרסים ומועמדויות

אחת התגליות של פסטיבל קאן האחרון הייתה הדרמה המבריקה הזו, העוקבת אחר בנקאי מבואנוס איירס שמחליט להפוך לפושע: הוא שם את ידיו על ערימות של מזומנים ולאחר מכן משכנע את עמיתו להסתיר את ההון. מציאות חייהם החדשה כפורעי חוק חובבים מייצרת ביניהם שותפות גורל וגורמת להם לתהות: האם זה אפשרי בכלל לחמוק מהמציאות הקפיטליסטית? ומה המחיר?

סרטו של רודריגו מורנו יוצא לדרך על מי מנוחות, אך מעמיק ומסתבך ככל שהוא מתקדם, וזאת מבלי לחסוך בהומור. בהוליווד רפורטר תיארו את הסרט כסאגת שוד קסומה "שבמהלכה דבר לא נותר ביד המקרה, ובכל זאת הכל נראה אפשרי".

צוות אמנותי

תסריט ובימוי : רודריגו מורנו

צילום: אלחו מגילו

עריכה: קרן אקרמן, מנואל פררי, ניקולאס גולדבלטץ

הפקה: אזקיאל ברובינסקי

שחקנים

מוראן: דניאל אליאס

רומאן: אסטבן ביגלארדי

נורמה : מרגריטה מולפינו

של טורו : גרמן דה סילבה

ארגנטינה 2023 , 180 דקות ,

ספרדית תרגום לעברית ואנגלית

החל מן ה 4 בינואר ,

בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ.

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

על הבמאי רודריגו מורנו

יליד ארגנטינה, 1972,סרטו הראשון אותו יצר ב 1998, "התקופה הרעה", זכה בציון לשבח בפרס פיפרסקי, בתחרות הקולנוע הלטיני במאר דל פלאטה. את סרטו הבא יצר בשיתוף פעולה עם שני במאים שונים , ואז חזר לביים לבד , "אל קוסטדיו", שהתחרה בפסטיבל ברלין וזכה בפרס אלפרד באור, וכן זכה בעוד כ 30 פרסים ברחבי העולם. הוא חזר לפסטיבל ברלין בשנת 2011 עם הסרט

" עולם מסתורי" . בשנת 2014 הוא הציג את הסרט ריימן, במסגרת הספקטרום בפסטיבל רוטרדם. בשנת 2017 יצר את הסרט "עיר בפרובינציה". ב'קריירה שלו יצר רודריגו עשרה סרטים קצרים ובאורך מלא, והפיק ארבעה סרטים.

://youtu.be/bzgESjXzw4Y

יום שני, 11 בדצמבר 2023

מאירים את החג עם "אחוה" - מתכון סופגניות ריקוטה במילוי ממרח טחינה עם סילאן ושוקולד

מאירים את החג עם "אחוה"

חברת "אחוה" מאירים את החג עם "אחוה"מעודד ומלא במתיקות:

סופגניות ריקוטה במילוי ממרח טחינה עם סילאן ושוקולד

חברת "אחוה", יצרנית הטחינה והחלוה המובילה בישראל, מגישה לרגל חנוכה מתכון קל הכנה, מתוק ומנחם, לסופגניות ריקוטה במילוי ממרח טחינה עם סילאן וממרח שוקולד. הסופגניות בגודל ביס, מתפצחות בפה ובעלות טעם עשיר של טחינה מתוקה ומענגת, לחגיגת חנוכה משפחתית ומעודדת!

סופגניות ריקוטה במילוי ממרח טחינה עם סילאן ושוקולד

חג שמח!

מצרכים (לכ- 20 סופגניות ביס):

2 ביצים גדולות

1 חלמון

250 גרם גבינת ריקוטה 5%

1 + 1/4 כוס קמח

1/3 כוס סוכר

2 כפיות אבקת אפייה

קורט מלח

1 כפית גרידת לימון

1 כף ליקר תפוזים

למילוי:

ממרח טחינה עם סילאן וממרח טחינה עם שוקולד של "אחוה" (400 גרם)

אופן ההכנה:

מחממים בסיר בינוני שמן עמוק, עד שקיסם שנטבל בשמן מקבל בועות קטנות סביבו. מכינים קערה עם נייר סופג לסופגניות המוכנות.

בזמן שהשמן מתחמם מכינים את הבלילה: בקערת מערבל חשמלי מקציפים את הביצים והחלמון יחד עם סוכר, מלח וגרידת לימון במשך מספר דקות לקציפה בהירה ותפוחה.

מוסיפים לקערת המערבל את גבינת הריקוטה ואת ליקר התפוזים ומערבלים קצרות במהירות בינונית עד להטמעה. מוסיפים את הקמח כשהוא מעורבב עם אבקת האפייה בהדרגה תוך כדי הקצפה במהירות בינונית עד לקבלת בצק אחיד.

בעזרת כף קפיצית קטנה או בעזרת שתי כפיות רטובות מעבירים כדורים מהבלילה לשמן הרותח ומטגנים משני הצדדים לגוון זהוב עמוק. מעבירים את הסופגניות לקערה המרופדת בנייר סופג.

ממלאים את הסופגניות בממרח טחינה עם סילאן ובממרח טחינה עם שוקולד, בעזרת שקית זילוף וצנטר.

ניתן לפזר מעל אבקת סוכר ולקשט בנגיעות מהממרחים המתוקים.

ביקוש למוצרי טחינה, חלוה ודברי מאפה למערכות הביטחון והבריאות

חזרתה של החלוה במנות הקרב הצה"ליות

ביקוש למוצרי טחינה, חלוה ודברי מאפה למערכות הביטחון והבריאות

מפעל "אחוה" בפעילות מוגברת על רקע הביקוש הרב של מערכות הביטחון למוצרי מזון בעלי ערך תזונתי גבוה הנותנים פתרון בתנאי שטח • זינוק של מאות אחוזים במכירות של טחינה בבקבוק לחיץ, מוצרי חלוה ועוגות אישיות בחודש אוקטובר - נובמבר ביחס לתקופה זו אשתקד

הדרישה המוגברת של מערכת הביטחון למזון מזין, בעל ערך תזונתית רב והמספק אנרגיה זמינה, הביאה לצריכה מוגברת למוצרי "אחוה". מאז פרוץ המלחמה פועל המפעל, המתמחה בייצור מוצרי טחינה, חלוה ודברי מאפה, סביב השעון, וזאת במטרה לעמוד בביקושים העצומים של כלל מערכות הביטחון והבריאות. המוצר הבולט הוא החלוה במנות הקרב, הנארזת בקופסת שימורים וחטיף החלוה הקלאסי של המפעל. עוד בולטת היא הטחינה המעודנת המשווקת בבקבוק לחיץ, המתאימה לצריכה ישירות מאריזתה ומומלצת ע"י דיאטנים ותזונאים רבים.

כמענה לצורך במזון מנחם ומנה מתוקה, אחוה מדווחת גם על דרישה מוגברת ממערכת הביטחון לעוגות שמרים אישיות ולעוגות בחושות. לדברי יובל מלאך, סמנכ"ל השיווק והמכירות של "אחוה", "אנו פועלים כמפעל חיוני בעת חירום וככזה, אנו עושים את מירב המאמצים לעמוד בביקושים החריגים. כל הזמנה ממערכת הביטחון מקבלת קדימות במפעל ומשווקת במהירות וביעילות, גם על חשבון צמצום מגוון לכלל השוק".

מעבר לייצור המוגבר, תורמת "אחוה" ממוצריה, בשלל מיזמים הנערכים ברחבי הארץ, לכוחות הביטחון וחיילי צה"ל המשרתים בגבולות. "כל חייל או מפקד שיוצא מכאן עם חיוך ממלא אותנו ברוח ונחישות להמשך הפעילות", דברי יובל מלאך.

יום רביעי, 20 בספטמבר 2023

המרכז לאמנות עכשווית- ברמלה נפתחו שתי תערוכות חדשות בשני אתרים שונים בעיר : בבריכת הקשתות וברחוב הרצל, במתחם מוזיאון רמלה.

הוזמנו ע"י מחלקת התיירות בעיריית רמלה לסיור עיתונאים ובלוגרים לקראת פתיחתן של שתי תערוכות מאד מרשימות , ונהנינו מאד מהסיור האומנותי ובהמשכו סיור טעימות קולינרי נהדר בשוק הססגוני של רמלה.

המרכז לאמנות עכשווית- רמלה פתח שתי תערוכות חדשות בשני אתרים שונים בעיר : בבריכת הקשתות וברחוב הרצל, במתחם מוזיאון רמלה. התערוכות החדשות, ביוזמת מנהל מחלקת התיירות בעיר רמלה, רון פלד ובאוצרותה של ד"ר סמדר שפי, יעסקו במשבר האקלים .

בריכת הקשתות רמלה : דניאל רוטברט/ רמלה אנתרופוקן

פתיחה חגיגית : 19.9.2023 בשעה 19:30

שעות פתיחה : א-ה 08:00-16:00, יום שישי 09:00-14:00, יום שבת 09:00-16:00

בתערוכה בבריכת הקשתות יוצגו פסלים צפים על מים של האמן הבינלאומי דניאל רוטברט. שם התערוכה , "רמלה אנתרופוקן" מתייחס לתקופה הנוכחית , העידן הראשון בו השפעת המין האנושי יצרה שינוי קיצוני כולל בטבע, בין השאר , לשינוי האקלים שהקיץ חווינו בגופנו.

דניאל רותברט , אמן אמריקאי החי ועובד בניו יורק , עוסק בנושאים אקולוגים דרך פסלי הזכוכית והאלומיניום הצפים שלו ובכובע נוסף שלו הוא סופר ומבקר תרבות. רוטברט הציג את פסליו הצפים בנהר ההדסון, במעיינות חמים בגרמניה ובמקורות מים נוספים בעולם. הפסלים שיצר עבור התערוכה הנוכחית הותאמו למבנה העתיק של הבריכה, ולתנועת המים בתוכה. אל בריכת הקשתות, רוטברט מכניס פיסול המזכיר צורות ימיות מוקדמות, כך הוא מרמז על תקופות גאולגיות מוקדמות בהן ים כיסה את כל אזורינו והן לירידה במגוון הביולוגי , אחת הבעיות החמורות שיצרה ההשפעה האנושית.

הרומן עם בריכת הקשתות התחיל כאשר דניאל חיפש מקור מים עתיק , וקרא ברשת על בריכה עתיקה במדינת ישראל , בעיר רמלה. הוא יצר קשר עם ד"ר סמדר שפי, אוצרת המרכז לאמנות עכשווית , וכך התחיל להרקם הפרוייקט. בנוסף, פנה רוטברט לקרן NYSCA קרן התרבות של מדינת ניו יורק, שבזכות תמיכתה הנדיבה, מסייעת למרכז לאמנות עכשווית רמלה לעלות על מפת האמנות העולמית. בערב הפתיחה החגיגי, יערך אירוע הקראת שירה עם אגי משעול ומרוא סאבני שייקראו בעברית וערבית שירים המתקשרים למים, והכניסה ללא עלות.

בתערוכה בבריכה מציב רוטברט פיסול המזכיר צורות ימיות, המרמז הן לתקופות גאולוגיות מוקדמות בהן ים כיסה את כל אזורינו והן לירידה במגוון הביולוגי Biodiversity, אחת הבעיות החמורות שיצרה ההשפעה האנושית. הפסלים, הם כרישומים בחלל , ספק אותיות בשפה בלתי מוכרת, ספק יצורים שנעים-רוקדים בתוכה. הם חומקים מהגדרה ומתכתבים עם מהות המים עצמם – חומר שצורתו משתנה, שזרימה ושינוי הם מאפייניו המרכזיים. הפסלים קינטיים – העבודות מעוגנות במשקולות ונעות במים, מחומרים שאינם משתנים בשהות במים ואינם מתמזגים עימם. האמנות נותרת כסימן חיצוני. כדורי זכוכית חוזרים בעבודות שהוכנו במיוחד לתערוכה זו, הם מאזכרים את תעשיית הזכוכית, שהייתה רווחת בתקופת השלטון המוסלמי בארץ.

תהליכי שינוי אקלימי ואיכות סביבה, שנתפסו כצפויים להתרחש בעתיד הרחוק, הפכו בשנים האחרונות למוחשיים ולמרכזיים בסדר היום הבינלאומי. העידן בו אנו חיים מוגדר כאנתרופוקן,

עידן גאולוגי בו לראשונה הפעילות האנושית היא הגורם המרכזי המעצב את פני כדור הארץ. רוטברט מגיב לתהליכים של שינוי אקלים, ומתייחס לנושא שימור מים שמסתמן לפי התחזיות להפוך בעתיד הלא רחוק, למשאב טבע מוגבל. דרך הפיסול הצף, הנע במים בהתאם לזרימתם, רוטברט מדבר על שאלות יסוד בדבר הקשר בין אדם לסביבה. בנוסף, הוא מתייחס גם להיבט ההיסטורי ולבריכת הקשתות כמעין אוצר זיכרון – מקום המשמר הדים של תקופות שונות ומאפשר לנו כיום להתבונן על העבר ולחשוב על ההווה והעתיד.

מאחורי רוטברט עשייה רבת שנים בנושא ופרוייקטים שלו הוצגו באתרי מים במקומות שונים בעולם, בינהם המיצג Everything Flows, Nothing Stays The Same (For Enrico Pedrini), שהוצג במעיינות מים מינרליים חמים בגרמניה ב-2012, ומיצב פיסול צף בנהר ההדסון ב-2021, Water Clocks: A Floating Sculptural Installation in the Hudson River.

רוטברט בוגר תואר ראשון באמנות בית הספר לעיצוב של רוד איילנד ותואר שני מטעם אוניברסיטת קולומביה. בין הפרויקטים של הסטודיו שלו אפשר למנות את Inscrutable Theologies, אאכן, גרמניה; משט, ונציה, איטליה; וקווי המים, Galerie Depardieu, ניס, צרפת. עבודותיו הוצגו בגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ועכשווית ברומא, איטליה וב־CR10 Arts, לינליתגו ניו יורק וכמו כן בגלריה אנדרה מייזלין, Exit Art, WhiteBox, ו־LAB Gallery בניו יורק סיטי. עמית פולברייט־הייז באיטליה . עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים, ביניהם אוסף המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק. חי ועובד בניו יורק.

התערוכה בבריכת הקשתות בתמיכת קרן NYSCA , קרן התרבות של מדינת ניו יורק. במהלך התערוכה יערכו שני ערבים בניו יורק ב- WHITEBOX וב ,JCC מרכז תרבות במנהטן בהם יוקרן תיעוד מברכת הקשתות ויסופר על המרכז לאמנות עכשווית, כמרכז אמנות ותרבות בעיר רב תרבותית.

בחלל ברחוב הרצל רמלה: אלנה צ'רטי שטיין / המקום בו שבילים נפגשים

פתיחה חגיגית : 19.9.2023 בשעה 17:30

שעות פתיחה: א- ה 15:00 - 09:00

התערוכה השניה תוצג בחלל הפיזי של המרכז לאמנות עכשווית, ברחוב הרצל. תערוכת היחיד 'המקום בו שבילים נפגשים' , של האמנית האיטלקייה אלנה צ'רטי שטיין היא מיצב עוצר נשימה המדמה ים . האמנית חיה בישראל למשך מספר שנים, וחזרה לגור במילנו לפני

כשנה.

הפרויקטים של צ'רטי שטיין להשתמש בנופים על מנת לבחון את היחסים בין האדם לטבע. בעבודותיה, שלעיתים קרובות משלבות חומרים אורגניים כמו צמחים, חיות ופטריות, היא חוקרת שאלות על מקומנו בטבע.

בתערוכה הנוכחית צ'רטי שטיין מפנה את צומת ליבנו לכך שהעולם משתנה : שינויי האקלים מורגשים היטב ופורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם: החל מהנחות וידיעה של מתי והיכן קר או חם ועד לשאלה מהו האנושי. היא פונה למיתוסים מקודשים, דרך שלוש דמויות : גאורגיוס הקדוש הנוצרי, אל-חַ'דִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי. שלוש הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות מצויר בציורים על חלונות המרכז. היא משתמשת בחלונות כמחוללים של ההתרחשות – אור היום הזז ומשתנה מייצר תנועה והשתקפות בחלל, כך שכל כמה שעות החלל נראה אחרת.

התערוכה יוצרת אווירה של קדושה ללא דת, שבילי עץ על הרצפה משמשים כמסלול הליכה, וחלקי הרצפה הנותרים מצופים חומר מבהיק המדמה ים. הים של צ'רטי שטיין טעון משמעות ומתייחס לטקסי התקדשות, חניכה ומעבר בתרבויות רבות. כך למשל המקווה ביהדות, הטבילה הנוצרית או רחצת הפנים, הידיים והרגליים לפני התפילה באסלאם. היא מתייחסת לעיר בה מוצגת תערוכתה, העיר רמלה, עיר בה חיות קהילות משלוש הדתות .

היצירה האקספרסיבית והאינדיבידואלית שלה, קושרת הכל סביב נושאים של משאבי הטבע ואיכות הסביבה על מנת לשנות את הפרדיגמה שהאדם אינו במרכז היקום, אלא חלק מתוך מערך עצום כולל.

המיצג יוצר אווירה של קדושה ללא דת, ובתוך כך תהייה על מהות הקדושה. שבילי עץ על הרצפה משמשים כמסלול הליכה, וחלקי הרצפה הנותרים מצופים חומר מבהיק המדמה ים. הים של צ'רטי שטיין טעון משמעות ומתייחס לטקסי התקדשות, חניכה ומעבר בתרבויות רבות. כך למשל המקווה ביהדות, הטבילה הנוצרית או רחצת הפנים, הידיים והרגליים לפני התפילה באסלאם. האמנית מפנה לעיר בה מוצגת תערוכתה, רמלה, עיר בה חיות קהילות משלוש הדתות .

בציור על החלון הפונה למסגד הגדול מצוירים נהר ועיר מבוצרת הטובלים בנוף כרי דשא והרים רכים. נוף דומה, בגרסאות שונות, חוזר בציורי גאורגיוס הקדוש והדרקון, כפי שצוירו לאורך השנים. הנהר מתקשר למוצא הדרקון המיתי ממים, בדומה ללווייתן המופיע בכתבים היהודיים, והעיר הבצורה מתקשרת לדימוי של הקדוש כאביר גואל, כפי שנוצר במשך מאות שנים בין העת העתיקה לעת החדשה. החלוקה בסיפור המיתי ברורה – האביר מציל את הנסיכה מידי הטבע המתגלם ביצור מפחיד, שאחת דינו להיות מנוצח על ידו. התפיסה המובלעת היא שהתרבות לעולם נעלה על הטבע. בחלל החיצוני ניצב ציור אבסטרקטי באורך של תשעה קיר מטרים, עשוי צבעי שמן גבס וחול. הצבעים מתאבכים בו כמו עננים, והתחושה היא תלת-ממדית, כך שכמעט ניתן לצעוד לתוך הקיר, להיבלע בשמיכה של צבע. הרכות מתעתעת – האסוציאציות יכולות לנוע מעננים לפטרייה אטומית ואף למרקם עור של דרקון.

בחלל הפנימי 2 ציורים על חלונות, בכל אחד מהם סימונים לנביא אחר: אל ח'דר ואליהו הנביא. שתי הדמויות קשורות למים, לחיי נצח ולנוכחות במרחב האנושי. גם בחלונות אלה הבכורה ניתנת לסביבה, למרחב, והדמות במדוברת חסרה. הציור הראשון המיוחס לאל ח'דר, המוזכר בכתבי הקוראן כצדיק עתיר ידע וכשליח השומר על הים. ,ביצוגיו הוויזואליים הוא מתואר כעומד על דג כנוע, שהוא בפני עצמו ייצוג הטבע המשרת את האדם. הציור, שחלקו העליון בגוונים ירוקים, המתקשרים לקדוש דרך שמו ("הירוק") וגם לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים.

הציור השני המיוחס לאליהו הנביא, נוכח נפקד בכל ברית מילה וליל סדר, שהנס המיוחס לו קשור בהורדת המים בזמן בצורת. צ'רטי שטיין מבקשת מהצופה להרהר ביחסי השליטה והניצול שבין האדם לטבע, דרך בניה של עולם חדש. מבעד לצבעים המשתברים, השתקפויות, לשפע הסיפורים ההתרחשויות, בעולם העובר שינויים מהירים, היא יוצרת מקום חדש המציע אפשרות לקיום הרמוני.

אלנה צ׳רטי שטיין (Elena Ceretti Stein נ. 1989) אמנית רב תחומית החיה בין ישראל למילנו. היא בוגרת תואר ראשון בלימודי תרבות בלונדון, ותואר שני באמנות בבצלאל אותם סיימה בהצטיינות יתרה. הציגה תערוכות יחיד בגלריה ברוורמן, גלריה P8, קונטמפוראו סאו פאולו, פרמיו פרנצ'סקו ועוד. זוכת המענק לפרויקטים מיוחדים באמנות מטעם עיריית תל־אביב–יפו וקרן רבינוביץ' לאמנויות.