הקישורים מפנים לתמונות שפורסמו בפוסטים היומיים מהטיול בפייסבוק
מסלול מלא של הטיול , בתיאור כל יום מפורט המסלול שנעשה באותו יום
היום הראשון לטיול (יום שלישי 10.05.22)
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10219263369470277&id=1090598890
ליסבון
סוף סוף אחרי שנתיים וחצי כמעט יצאנו את גבולות ארצנו
היעד הפעם פורטוגל בפעם הקודמת שהיינו כאן טיילנו בקו ליסבון ודרומה עד לאלגראב והחופים היפים.
הפעם אנחנו מטיילים מקו ליסבון וצפונה לפורטו והשמורות מצפון ומזרח לה ועמק הדורו והקהילות היהודיות במזרח באזור בלמונטה.
יצאנו אתמול בטיסת אלעל בשעות אחה"צ, ניצלנו את מפתח דיסקונט לשירות VIP בשדה נועם בחורה ממוצא אתיופי יפה להפליא משירות לאופר שקיבלה את פנינו בפתח היציאה מהרכבת אתה הגענו מתל אביב נועם קיצרה לנו את התהליך בצורה משמעותית לקחה את כל הטופסיאדה והמזוודות נעלמה לרבע שעה, חזרה לקחת אותנו למעבר מהיר בבידוק והדרכונים שחררה אותנו בדיוטי ,בהחלט היה שווה בפרט שזה היה בחינם.
עם איחור של כחצי שעה בהמראה ,טיסה ארוכה של קרוב לשש שעות.
נחתנו בליסבון בסביבות תשע וחצי בלילה, הזמן המקומי שעתיים פחות .
המתנה ארוכה למזוודות השכרת רכב נסיעה קצרה למלון שלנו בסמוך לש"ת Alvalade Palace
קיבל אותנו לואי שוער הלילה בחביבות.
עד המאה ה-20 Alvalade היה אזור כפרי ואחוזות שבו
האצולה בילו את שעות הפנאי והקיץ שלהם. זה היה גם כאן כמה מהרוב
אירועים חשובים בחיי העיר התרחשו, כמו יריד הבקר והקרב על
פרחים. קרב הפרחים היה מצעד של מכוניות מעוטרות בפרחים מכל הצבעים. ה
מכוניות הציגו פרחים , עם עיצובים משוכללים יותר או פחות. האירוע הזה
היה חלק מהחגיגות של העיירה, ולכן גם ילדים השתתפו במצעד עם התחפושות שלהם
ושמלות מלאות צבע ופרחים. לאירוע זה יש קווי דמיון עם פסטיבל הפרחים של
מדיירה.
אחרי חצי יום ארוך קיבלנו את החדר הנחמד מאד היה קשה להירדם אבל תם היום הראשון.
יום השני (יום רביעי 11.05.22) בטיול
אובידוש - קלדס דה רייהנה - נזרה - אלקובסה
אחרי ארוחת בוקר נהדרת ,ארזנו את הדברים ויצאנו לדרך צפונה ,בחרנו לנסוע לא בכבישים המהירים וזה היה ממש נהדר עברנו בנופים מדהימים של יערות כרמים ,דרך היין ויקבים בלי סוף וכמובן הנוף הכפרי המשובח.הגענו ל Óbidos העיירה ממוקמת , כשעה וחצי נסיעה מליסבון (צפונה).חנינו את הרכב בחניית העפר בחינם למרגלות הכניסה לשער העיר העתיקה ,זוהי עיירה ימי ביינמית ציורית ויפה וניתן לראות עד היום את החומה היפה והשמורה שמקיפה אותה (אפשר לעשות טיול ולהתהלך לאורכה). ברחובותיה הצרים נחמד מאוד להסתובב ולקנות מזכרות שונות, וכמובן לנסות מאפים שונים וטעימים ופירות מיוחדים, אבל בהחלט שווה עצירה וסיור-שיטוט של שעתיים . הכל עתיק ומיוחד, הרבה בתי קפה וחנויות עם המון מזכרות,חנות קרמיקה מאד יחודית לדברי עיזית, עבודות עץ מקומיות וסרדינים ועוד סרדינים, יש הרבה תיירים ואפילו קצת מקומיים, נתקלנו בכוסות קפה צבעוניות על מגשים בפתחי חנויות רבות - זה לא לקפה אלא ל”שוטים” טעימים של ליקר דובדבנים מקומי בתוך סירת שוקולד וגם קנינו בקבוק. שווה להגיע לעיר העתיקה עם החומה סביבה, וכדאי לטפס על החומה כי הנוף הנשקף ממנה יפה מאוד. בכניסה לעיר העתיקה יש שירותים נקיים.
בסמוך לחניה אקוודוקט שמור וארוך במיוחד.
נפרדנו מהעיר היפה לכיוון Caldas da Rainha שבה מוזיאון קרמיקה יחודי Museu da Ceramica נוצר רשמית בשנת 1983, בהתאם לרצונות אוכלוסיית העיר. הוא ממוקם ב-Palace do Visconde de Sacavém לשעבר, באוונאל , שנבנה בשנות ה-90 של המאה ה-19 על ידי הוויקונט השני של סקאווה, חוסה חואקים פינטו דה סילבה (1863-1928), אספן, קרמיקאי ופטרון חשוב של הקרמיקה הקלדית.
הבית והגינה מסביב מאד מרשימים שלושת הקומות בבית מליאות מוצגים יפים ביותר מתקופת שונות לאוהבי הקרמיקה שווה ביקור.
משם המשכנו לעיר Nazare
עיירת דייגים חמודה מאד לחופו של האוקיינוס האטלנטי.
לאורך החוף ישנה טיילת ובה ניתן למצוא שפע של בתי קפה, מסעדות וחנויות
רצועת החוף העירונית ארוכה ורחבה, מסודרת ונקייה מאד. החוף חולי ונראה מקסים.
כדאי לראות את סירות הדייג הישנות ההיסטוריות על החוף. ללכת לאורך חזית החוף ולראות את החנויות ואת הטברנות.
אפשר לקחת את הרכבל עד לעיר העליונה או "סיטיו" כפר שמשקיף על החוף הזה.
אנחנו הלכנו לאכול במסעדת דגים מצוינת באחת הסמטאות הסועדים בעיקר מקומיים שפע של שבת הים ופירות ים הכל טרי טרי Rosa dos Ventos
המשכנו לטיילת ואח"כ טיפוס בסמטאות הצרות ,חזרה לרכב לעלייה לעיר העליונה Sitio
מפה רואים את הגלים האימתניים שנשברים על החוף עברנו תחת השער של הגל הכי גדול בעולם.ב2013 גולש הגלים גארת מק'נמרה טוען ששבר את שיא העולם בגלישה על גלים גבוהים כשתפס גל בגובה 100 רגל (30.48 מטרים) בחופי העיר נזרה שבפורטוגל.
משם המשכנו לתחנה האחרונה להיום Alcobaça והאטרקציה של העיר
המנזר רחב הידיים Alcobaça Monastery
מנזר סנטה מריה דה אלקובאסה (בפורטוגזית: Mosteiro de Santa Maria de Alcobaça) הוא מתחם נזירי קתולי המנזר הוקם בשנת 1153 על ידי המלך הפורטוגלי הראשון, אפונסו אנריקש, ועתיד לפתח קשר הדוק עם המלוכה הפורטוגלית לאורך ההיסטוריה בת שבע מאות שנים.
המקום מרשים מאד ובהחלט שווה ביקור.
שהינו מהאתרים והמשכנו ל Bed & Breakfast Vista מקום הלינה להיום באזור הכפרי של אלקובסה מרחבים עצומים של כרמים ,עדר כבשים בחצר הסמוכה עצי שסק עמוסי פרי מה צריך יותר.
אחרי מנוחה הגונה יצאנו בערב שהשמש שוקעת קרוב לתשע חזרה לעיר וסעדנו קלות ב Origens restaurant היה נהדר.
חזרנו לצימר נסענו היום כ170 ק"מ, תם היום השני לטיול.
יום השלישי (יום חמישי 12.05.22) לטיול
Aeivro - Nacional do Buçaco - luso - Coimbra - Batalha -Alcobaça
בפורטוגל בצימר הכפרי ליד Alcobaça
אחרי ארוחת בוקר נהדרת , שבה גם פגשנו 3 תיירים צרפתיים נחמדים שהתארחו בצימר.
יצאנו לדרך עברנו דרך העיר Alcobaça כדי לראות מיצג מיוחד של עבודות משולבות קרמיקה וכל זאת ליד הנחל העובר בצמוד.
המשכנו מכאן צפ' מזרח כ35 דק' לעיר Batalha
העיר התפתחה סביב המנזר המפורסם Monastery of Santa Maria da Vitória שבנייתו החלה בשנת 1386, בהוראת מלך פורטוגל ז’ואו הראשון, שרצה להנציח את הניצחון המפואר של פורטוגל על ממלכת קסטיליה (ספרד) בקרב Aljubarrota ב-14 באוגוסט 1385. מנזר בטאליה הינו יצירת מופת אדריכלית, והוא נחשב לאחד המבנים המרשימים ביותר שנבנו בסגנון המנואלני. עד היום. טעמנו יין מקומי מתקתק בחנות היפה שליד.
ומשם המשכנו ל Coimbra
למצוא חניה בעיר הזו זה סיפור לא פשוט ואחרי מספר סיבובים מצאנו חניה פנויה ממש בפתח
האוניברסיטה, מקובל באופן נרחב שאוניברסיטה זו נוסדה ב-1 במרץ 1290.
במשך שנים התחלפו ה"לימודים הכלליים" בין שתי
הערים באותה תקופה - קוימברה וליסבון. אחרי שלוש מאות שנים
של נדידה, בשנת 1537 האוניברסיטה התיישבה סופית
בקוימברה לפי הוראת המלך ז'ואאו השלישי.
צריך רגליים חזקות במתחם הזה ,כיוון ששוטטנו לא מעט עד שהבנו שקודם צריך לרכוש כרטיסים ולתאם סיור בספריה שהיא גולת הכותרת.
היינו גם במעבדה מליאת מכשירים והדגמות מימים עברו.
המשכנו לצ'אפל מיכאל מאד מרשימה.
וארמון המלך בקומה השניה ומשם במרפסת תצפית מדהימה על העיר שווה ביקור.
חזרנו למכונית לקחנו את הצידנית שלנו ועשינו פיקניק קטן בגן הבוטני הסמוך.
מומלץ להקדיש חצי יום להסתובבות בסמטאותיה הנסתרות ושכבות החומות של העיר. קחו בחשבון שהעיר הררית במיוחד (כן, אפילו יותר מליסבון ומפורטו), אך מעבר לכל פינה תסתתרנה הפתעות שמצדיקות ביקור:
מתחם האינקוויזיציה
בהיסטוריה הקשה שהיהודים חוו בפורטוגל לאורך השנים. בין היתר, בין השנים 1821-1536 האינקוויזיציה הפורטוגלית פעלה בשלושה מוקדים מרכזיים: ליסבון, אבורה וקוימברה. ידוע כי האינקוויזיציה לא רדפה יהודים בלבד, אך בית המשפט שפעל בקוימברה שפט 267 קורבנות יהודיים אשר נכלאו בכלא שתוכלו לבקר את שרידיו ב-Pátio da Inquisição. לאחר הצצה באזור זה, התקדמנו מעט לעבר הכנסייה Santiago, מגיעים לרחבה שבה היו מוציאים להורג את הקורבנות. אפשר להבחין בעמוד התלייה שבקצהו ניצב מגן דוד.
מנזר סנטה קרוז (Mosteiro de Santa Cruz)
אשר הוקם בשנת 1131 ונבנה בסגנון האדריכלי הרומנטי. כידוע, בתקופת ימי הביניים, הרבה מנזרים שימשו כבתי ספר; מנזר סנטה קרוז נחשב לאחד מבתי הספר הטובים בפורטוגל והתבלט בשל ספרייתו הגדולה הן במרחב והן בכמות הספרים. מנזר זה מפורסם לא רק בשל יופיו אלא גם בשל האמונה שלואיש דה קמואש (המשורר הלאומי של פורטוגל) למד שם. כמו כן, המלך הראשון של פורטוגל – אפונסו הנריקש ובנו קבורים במנזר זה.
המשכנו בדרכנו כחצי שעה לעיירת מרפא luso שזו עיר מרחצאות יפה,המחירים לכניסה 24 אירו לאדם לשעה להכנס לבריכה בלבד לכן ויתרנו.
בסמוך ממש יער בוסאקו a Nacional do Buçaco שבו הרבה פינות חמד לטיולים רגליים שאותם עשינו וגם ארמון הצייד של המלך שהיום הוא מלון 5 כוכבים מבנה מאד מפואר עם חברינו גדול לפניו,בהחלט שווה ביקור של שעתיים.
משם המשכנו לאוויארו Aeivro שהיא וונציה של פורטוגל עיר תעלות וגונדולות נחמד לסייר בסמטאות.
השעה היתה מאוחרת והיינו צריכים לנסוע עוד כ45 דק' עד למלון שלנו Pousada da Ria והגענו אליו ממש בשקיעה שפה היא בערך אחרי שמונה בערב.
סה"כ נסענו כ240 ק"מ.
ארוחה קלה במלון ותם היום השלישי.
היום הרביעי לטיול (יום שישי 13.05.22)
מאוויירו לפורטו
התעוררנו מצפון לאווירו ,באזור הלגונה של אוויירו בבוקר היה ערפל כבד אבל הוא התפזר בהמשך.
ארוחת בוקר עשירה במלון Pousada da Ria שלאחריה עשינו סיור במלון ומחוצה לו ,צופים בדייגים חופרים באדמה של מי הים בלגונה בשעות השפל להוציא שבלולים.
נפרדנו לשלום מתשעה אופנוענים כבדים שבאו לאנגליה למטיילים בפורטוגל וספרד.
התארגנו ליציאה ונסענו צפונה לכיוון פורטו
המרחק לא גדול כ60 ק"מ שחציו באזור כפרי חקלאי צמוד לאזור הלגונות, הרבה עיגולי חציר עטופים בניילון לבן.
המשכנו בכביש המהיר התנועה עמוסה ככל שמתקרבים לפורטו ,עוברים את אזור גאיה Gaia שעשיר בייקבי יין.
נכנסנו לכרך הסואן עוברים את נהר הדוארו הגשרים ענקיים עיר מקסימה וציורית.
פורטו היא העיר השנייה בגודלה בפורטוגל וידועה כבירת הצפון, היא אמנם פחות מודרנית מליסבון אבל קסומה ורומנטית. בין מבוך של סמטאות צרות ועתיקות, בניינים עתיקים וססגוניים, כנסיות בארוקיות, מגדלי פעמונים וחנויות ספרים עתיקות, נבקר בשלל האטרקציות, ננוח בבתי הקפה ובמסעדות, ונתפעל מהנוף המרהיב ונקנח בכוס יין פורט מקומי וכמה גבינות. אין ספק שלפורטו יש את הקסם שלה ולא צריך הרבה כדי להתאהב בעיר המיוחדת הזו.
מנווטים ישר לאזור המלון שלנו ע"מ להכניס את הרכב לחנייה של 3 לילות שבהם נשהה בעיר. להשיג חניה זה משימה בלתי אפשרית
לאחר התארגנות בחנייה הסמוכה למלון ,התחלנו לחרוש את העיר היעד הראשון Tourist information ע"מ לרכוש כרטיסים לתחבורה חופשית בעיר במחיר 15 אירו לאדם.
בסמוך קתדרלת ה-סה Porto Catadrala מבנה מאד מרשים עם פסל סוס יפה, ותצפית נהדרת לאזור הנהר.
משם המשכנו בירידה לאזור תחנת הרכבת – São Bento התחנה הזו מיוחדת במינה. מבחוץ היא נראית כמו כל תחנה רגילה, אך מבפנים תוכלו ליהנות מיצירת אריחים מטריפה. כלל הקירות של התחנה מקושטים באריחים שנצבעו בעבודת יד במשך כ-10 שנים! האריחים מתארים רגעים מרכזיים מההיסטוריה של העיר, וזאת לפרטי פרטים. התחנה נבנתה בסוף המאה ה-19 על חורבות מנזר שאיכלס את המקום.
משם המשכנו לשדרה המרכזית – Aliados
בלב ליבה של העיר, באזור המכונה “באישה”, מתפרשת השדרה המרכזית העונה לשם “אליאדוש”, על שם בנות הברית של מלחמת העולם הראשונה – Allied nations. השדרה כפי שהיא כיום נבנתה בתחילת המאה ה-20, אך מאז ומתמיד היא נחשבה למרכז העניינים של העיר. אנשי העיר היו ועדיין מתכנסים בסביבתה לדבר ולהתעסק בכל תחום ועניין. עם השנים השדרה התרחבה על מנת לספק מקום לכלל האוכלוסייה, ואף עברה שיפוצים אדריכליים. החום התחיל להעיק, ישבנו כמה דקות על ספסל להרגע ולשתות קצת.
משם המשכנו רגלית עצרנו בבית קפה קונדיטוריה גלריה לאתנחתא קלה והיה ממש נהדר.
המשכנו לשוק האוכל המסורתי – Bolhão
השוק הססגוני קיים משנת 1839, ומשמעות שמו “בולייאו”, היא “בועת אוויר”, מאחר שהמבנה הקודם שבו השוק היה ממוקם הזכיר בועה. השוק מחולק לשני רבדים ובמספר רב של דוכנים הוא מציע בעיקר סחורה טרייה של פירות וירקות, וכן כל מיני חפצים משתנים. מדי יום המקומיים פוקדים את המקום עם סלי הקניות שלהם, ופוצחים בדיונים עם רוכלי המקום למעשה בשלב זה המקום בשיפוצים
והמשכנו הלאה לא רחוק במבנה מרשים בקומת הקרקע שוכן השוק הזמני דוכנים עמוסי פירות וירקות דגים נקניקים מכל טוב ואילו קנינו דובדבנים.
באותו מבנה גם שוכנת חנות Decathlon וגם בה סיירנו.
התקרבנו חזרה למלון חילצנו את המזוודות מהאוטו ונכנסנו למלון בוטיק Casa Rosa.
נחנו בחדר עד שש וחצי ואז יצאנו באוטובוס למסעדה מיוחדת בשם Integral השוכנת מעל הנהר עם מרפסת עם נוף מדהים.
מנות מיוחדות וטעימות יחד עם שקיעה יפיפייה.
לאחריה ירדנו במדרגות אכזריות אל מפלס טיילת הנהר וצעדנו על מסלול הקרון טראם הציורי שעובר בקול שיקשוק.
הגענו לאזור הבילוי שעל שפת הנהר מלא מסעדות ,זמרי רחוב רוכלים למניהם והגשר הענק ממעל שעליו נוסעת ברכבת ,ממש חגיגה לעיניים.
משם בכוחות אחרונים הליכה חזרה של חצי שעה למלון תוך כדי עליות קשות ,העיר הזו ממש "אכזרית".
תם היום הרביעי לא נסענו הרבה אבל הלכנו רגלית המון !!! 13 ק"מ.
יום חמישי לטיול בפורטוגל (שבת 14.05.22)
פורטו
השכמנו קום בפורטו לקול רעמים וטפטוף של גשם.
אכלנו ארוחת בוקר טובה אבל עיזית מתלוננת שאין ירקות ועושה יבוא עצמי.
הצטיידו במעילים מיטריות וויצאנו לדרך התחנה הראשונה אליה הגענו בשני אוטובוסים שזה גם יתרון לראות ככה את העיר.
Igrja de sao Francisco היא כנסייה גותית
הכנסייה המפוארת סאו פרנסיסקו ממוקמת קצת לפני רובע הריביירה וגם היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו. כיום הכנסייה היא מוזאון ואתר תרבותי ותיירותי. מבנה הכנסייה מחולק לשני חלקים. הראשון הוא הכנסייה עצמה שמחופה גילופי עץ מצופי זהב שיצרו אומנים פורטוגזיים. חלקה השני של הכנסייה הוא אזור הקברים – קטקומבות.
הממוקמת בקהילה של סאו ניקולאו בלב המרכז ההיסטורי של פורטו. הבנייה החלה במאה ה-14 כחלק ממנזר פרנציסקני. בולטת ומיוחדת בסט גילוף מוזהב בסגנון הבארוק מהמאה ה-18. לכניסה הקדמית שלו צמודה כנסיית המכובד Ordem Terceira de São Francisco.
הרוח נשבה די חזק והתעטפנו במעילים , משם הלכנו לארמון הבדולח Bolsa Palace שהיה סגור ,הבטחנו להם שנגיע למחרת.
במשרד כרטיסים סמוך רכשנו שוברים לדייט בנהר הדורו מרחק שני רחובות לירידה לקו הנהר.
מזג האויר השתפר ואף השמש הגיחה ופיזרה את העננים.
התור לא היה גדול והספינה מאד נחמדה עם מקומות ישיבה בפנים ובחוץ.
אנחנו לקחנו את השייט של ששת הגשרים
שנמשך כמעט שעה ובהחלט מספק.
רואים נהדר את העיר העתיקה על כל מגוון בתיה הציוריים מצד דרום של הנהר שכונת גאיה Gaia עם שפע היקבים.
נקודת ההתחלה היא בשכונת הריביירה, על נהר הדוארו. תוך כדי הנסיעה יש הסברים גם באנגלית על הגשרים המיוחדים להעיר עצמה,היה מאד מהנה.
כשחזרנו למזח כבר היה תור עצום של ממתינים כנראה בשל שיפור ניכר במזג האוויר ואפילו התחיל להיות חם.
אזור הנהר – Ribeira ולא הייתם בפורטו אם לא ספגתם קצת מהאווירה של האזור התוסס – ריביירה. בסביבת הגשר המפורסם של העיר – Dom Luis I, שוכנת לה טיילת חביבה עם מסעדות, בתי קפה ונגני רחוב שמנעימים את הבילוי. אין כמו לשבת ליד הנהר עם כוס בירה קרירה וליהנות מהבריזה הטובה שנושבת שם.
צעדנו מזרחה עד לגשר לעבור לצידו השני של הנהר,
חצינו רגלית את גשר דום לואיש לכיוון אזור וילה נובה דה גאיה שממול, שהוא אזור לא פחות קסום אך למעשה הוא אינו חלק מפורטו. מדובר על עיר נפרדת מעבר לנהר הדורו שהוקמה על ידי האימפריה הרומית ששלטה בפורטוגל.
בדיוק שיצאנו מהגדר עבר ראלי מכוניות ספורט של מכוניות פרטיות ברעש מחריש
אבל יפות מאד המכוניות
, על גדת הנהר הדרומית ניצבת טיילת נחמדה עם דוכנים משתנים, חווים את אחת התצפיות המרהיבות ביותר של העיר. ניתן לחצות רגלית את הגשר בשני מפלסיו, אך כמובן שהתצפית המדוברת מחכה לנו בעליון בהמשך.
נכנסנו ליקב סמוך לגשר שם ממתינות קבוצות לסיור ולטעימות יין ,אנחנו העדפנו להישאר פיכחים בשלב זה של היום.
והמשכנו בטיילת התוססת מליאת דוכנים למסעדות מליאות עד אפס מקום.
רצינו לסייר במתחם WOW מתחם מודרני ביותר עם עיצוב מדהים בילינו שם כשעתיים
חווית היין מוקדשת הן לחובבי חובבים והן לחובבי יין מנוסים, ומטרתה לבטל את המיסטיציה של היין.
סיירנו בכמה אתרים במתחם ובחרנו להכנס למייצג המולטי מדייה The Wine Experience ,.
זה מסע גילויים המסביר כיצד מייצרים יין וכיצד לסביבה, לאקלים ולמגוון הענבים יש השפעה מכרעת על היין. משורש וגפן ועד ענבים וכוס, הבנה כיצד התהליכים הללו משתלבים לפני בדיקת החך וההעדפות שלך כדי להבין אילו סגנונות יין אתה מעדיף ומדוע. לבסוף, מציגים את העושר והמגוון של אזורי ייצור היין של פורטוגל, מדינה ייחודית המייצרת כמעט כל סגנון של יין.
בעקבות חוויה זו, עם ידע והבנה מוגברים, אנו שואפים להגביר אצלך המבקר את ההנאה שלך מהיין ולעזור לך להרגיש בטוח יותר בבחירת יין, בכל אירוע.
לאחר הסיור המאלף בעוד כמה אתרים במתחם ירדנו למפלס הטיילת נכנסנו לחנות גדולה שמוכרת מאפה תפו"א עם גבינה בפנים טעים ופריך. המשכנו בטיילת מזרחה האזור כולו שוקק מבקרים ותיירים עד לגשר
אחרי עליה מפרכת ממש מהגשר למעלה לפארק Jardim do Morro עם תצפית מהממת על פורטו. הפארק נמצא בצד הדרומי של גשר Luís והוא מתצפת על נהר דורו וצפון פורטו. חיכינו למטרו כדי לחזור לעיר למנוחה, ניצלנו את כרטיס התחבורה וחזרנו למנוחה במלון בשני קווי מטרו הצהוב והכחול.
בערב נסענו למסעדה קלאסית הממוקמת במגדל בקומה ה13 Fortuscale למרות שלא הצלחנו לעשות הזמנה מראש קיבלו אותנו כי אחרים לא הגיעו.
נוף של כל אזור פורטו היבט מהחלונות ,היה שווה מנות קלאסיות טעימות לפי כל כללי הטקס והמחיר בהתאם.
תם היום החמישי גדוש בפעילות.
יום שישי לטיול( יום ראשון 15.05.22)
פורטו
השכמנו ליום השישי לטיול ,ארוחת בוקר מאוחרת יחסית התארגנות לכביסה בחנות סמוכה.
יציאה לאוטובוס עד לכנסיית הבארוק igreja do carmo.
לפתע פגישה עם רוני אשתו וחבריהם
ממשיכים לתור האין סופי של ממתינים Livraria Lello חנות ספרים
אחת הספריות הקסומות בכל אירופה.
הספרייה המדוברת נקראת “ללו” (Lello). במקור, במקום שכנה הספרייה הבינלאומית של ארנסטו, עוד משנת 1869. בשנת 1881, האחים ללו, אשר היו חובבי ספרות ואינטלקטואלים ידועים בפורטוגל באותה תקופה, רכשו את המקום. האחים שכרו את שירותיו של מהנדס אשר עיצב את המקום הייחודי, ובשנת 1906 המקום נחנך כ”ספריית ללו”.
לאורך השנים הספרייה עברה שיפוצים ושינויים, וזכתה לאותות הכרה ושבח ממוסדות וגורמים רבים. בין היתר, היא זכתה גם בדירוגים כגון; בין שלוש הספריות המגניבות בעולם, בין העשר היפות בעולם, וה-CNN אפילו הכריזו עליה כ-הכי מגניבה בעולם.
מי שיכנס לבקר בספרייה ירגיש לרגע כאילו הוא נכנס לספרייה המפורסמת של בית הספר בהגוורטס מהארי פוטר ולא בכדי
נובע מהעובדה שהסופרת, ג’יי קיי רולינג, התגוררה בעיר פורטו בעקבות בן זוגה הפורטוגלי בשנת 1992. הסברה היא שרולינג שאבה הרבה השראה מהעיר, ומפורטוגל בכלל. בין היתר, ידוע כי רולינג הייתה שוהה בספריה בתקופה בה היא החלה לכתוב את סדרת הספרים של הארי פוטר. אם כן, לא מפתיע איך המראות הקסומים של המקום מצאו את מקומם בתיאורי הספרייה בספרים ואף בנראותם בסרטים.
המשך שוטטות בסימטאות הרוח די חזקה והשמים מעוננים
Igreja de São Bento da Vitória כנסיה
תצפית על הנהר משם ירדנו והלכנו רגלית לארמון הבורסה Palacio da Bolsa תור עצום של שעה לבסוף לקחנו סיור דובר פורטוגזית כדי לא להמתין עוד זמן נוסף.
זהו אחד המבנים המרשימים של פורטו שנבנה במאה ה – 19 על ידי לשכת המסחר. אנשי העסקים של פורטו החליטו לבנות ולהשקיע במבנה ארכיטקטוני מפואר על מנת למשוך משקיעים לעיר. בכניסה למבנה מתרשמים מהפטיו המרהיב, שקירותיו מקושטים בסמלי האצולה הפורטוגלית. המבנה בן שתי קומות מחולק למגוון חדרים מפוארים ומקושטים (כל אחד בסגנון אדריכלי אחר) בציורי קיר, עיטורים, פסלים ונברשות.
גולת הכותרת היא האולם האחרון ממש מרהיב חדר כינוסים בסגנון מורי ,בחדר זה עד היום מכתירים את נשיא הבורסה הפורטוגאלית.
נסענו באוטובוס לשכונה המערבית בפורטו אכלנו קצת טפסים וחזרנו באוטובוס לתחנת sao bento משם לקחנו 2 קווי מטרו ירדנו בתחנת casa de musica הגענו אחרי הליכה לשכונה שהיו בה הרבה יהודים
וראינו את בית הכנסת כדורי רק מבחוץ כי ביום ראשון סגור
בית הכנסת ״כדורי מקור חיים״ הוא בית הכנסת של הקהילה היהודית בפורטו, פורטוגל. נתרם ונבנה על ידי משפחת כדורי מהקהילה היהודית-בגדאדית של הונג קונג.
הוא נבנה לאורך רובע גרה ג'ונקיירו בשנת 1929 ונחנך בשנת 1938, והוא בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי ובדרום מערב אירופה.
על פי הבלוג הרשמי של הקהילה היהודית בפורטו, הוא כולל כ -500 יהודים שמקורם ביותר משלושים מדינות ואוסף סביב אותו שולחן את כל הסטנדרטים והדרגות של שמירת היהדות
חזרנו במטרו למנוחה במלון.
בערב יצאנו רגלית לאכול ירד גשם קל והמטריות שימשו מגן מצוין.
הגענו לאזור sao bento כל המקומות היו עמוסים לעייפה.
חזרנו במטרו לאזור המלון שלנו במרחק פחות מ20 מטר מצאנו מסעדה פורטוגזית אותנטית Leitões Palace מליאה בסועדים, אכלנו מצוין וחזרנו למלון. המסקנה לפעמים מתחת לאף יש גם דברים טובים.
תם היום השישי מחר נפרדים מפורטו ,מאד נהננו כאן ב3 ימים מלאים , יש המון מה לראות והכל באווירה טובה ומהנה.
היום השביעי לטיול פורטוגל (יום שני 16.05.22)
מפורטו- גיימאריש- ברגה - סואג'ו
נפרדנו מפורטו אחרי שהוצאו את הרכב המאופסן בחניון ל3 ימים תמורת 30 אירו
וזה בהחלט היה שווה.
נסענו לא בדרך המהירה דרך כפרים באזורים חקלאיים ויערות לעיר Guimarães גימארייש
אפונסו הראשון, המלך הראשון של פורטוגל, נולד בגימארייש. בנוסף לכך קרב סאו ממדה (Batalha de São Mamede), הנחשב אירוע מכונן בהיסטוריה של פורטוגל, נערך בקרבתה בשנת 1128. בזכות אירועים אלה יש המכנים אותה "ערש הלאום הפורטוגלי".
על פי חפירות ארכאולוגיות האזור היה מיושב כבר בתקופה הכלקוליתית. קיימים באזור גם שרידים רומאים.
העיר הנוכחית נוסדה במאה העשירית, עם הקמתו של מנזר במקום. במאה ה-11 הוקם מבצר להגנה על העיירה המתפתחת.
החנינו את הרכב ושתינו קפה ומאפה בקונדיטוריה ,משם המשכנו לכנסיה
Igreja e Oratórios de Nossa Senhora da Consolação e Santos Passos המשקיפה על גינה ארוכה יפה ומושקעת.
צעדנו לתוך העיר העתיקה הכל מטופח והסמטאות והבתים מאד ציוריים.
כיכר אוליביירה (Praça da Oliveira) במרכז ההיסטורי של העיר.
משם טיפסנו במעלה הגבעה לטירת גימארייש (Castelo de Guimarães), נבנתה במאה ה-10 בסגנון רומנסקי. אפונסו הראשון, המלך הראשון של פורטוגל, נולד בטירה בשנת 1109.
דילגנו על ארמון דוכסי ברגנסה (Paço dos Duques de Bragança), נבנה במאה ה-15 בסגנון רומנסקי, על ידי דוכס ברגנסה אפונסו הראשון.
המשכנו בנסיעה הפעם בכביש המהיר
לעיר בראגה Braga
בראגה, שנוסדה לפני כאלפיים שנה על ידי הרומאים, היא אחת הערים העתיקות של פורטוגל. היא העיר החמישית של פורטוגל (אחרי ליסבון, פורטו, וילה נובה דה גאיה ואמדורה). בראגה, המכונה "עיר הארכיבישופים" ו-"רומא של פורטוגל", היא מרכז דתי ראשון במעלה של הכנסייה הרומית-קתולית, עיר-מושבו הארכיבישוף הראשי של פרוטוגל. לבראגה ולסביבותיה שפע של אתרים היסטוריים, כנסיות וככרות.
התחלנו בסיור
בכיכר הרפובליקה (Praça da República)
הכיכר ההיסטורית הזו היא ליבה של בראגה. מדרחובי קניות יוצאים מהכיכר לכל הכיוונים. בכיכר נמצא מגדל (Torre de Menagem), שהוא השריד היחיד לביצורי העיר המקוריים
המשכנו באותו אזור ל מוזיאון בישקאיניוש (Museu dos Biscainhos)
זו אחוזה רחבת ידיים שנבנתה במאה ה-16, שכיום נמצא בה המוזיאון לאמנות ואתנוגרפיה של בראגה. המוזיאון מציג תערוכה נהדרת של רהיטים חרסינה אירופאית ומזרחית, כלי זכוכית וגם שעונים.
The Bom Jesus Do Monte מיקום: 6 ק"מ ממזרח לבראגה אנחנו נכנסנו דרך הפארק והאגם המרשים אין כמעט שילוט הכוונה וכמו היו עוד כמה אובדי דרך
לבסוף הגענו למקדש הדתי המרשים ביותר בפורטוגל, בום ישוע לעשות מונטה שוכן שישה קילומטרים ממזרח Braga בפארק ירוק על המדרונות המערביים של מונטה אספינהו ונשארת אחת האטרקציות המבטיחות ביותר של פורטוגל. חיבור אכסדרת הכניסה עם כנסיית הגבעה של בום ישוע הוא בארוק אסקאדריה הירוק מהמאה ה -18, גרם מדרגות מונומנטלי שנבנה מגרניט, ומחובר על ידי סדרה של קפלות המציגות את 14 תחנות הצלב. מזרקות קיר ופסלים של דמויות תנ"כיות מייצגות את אמצע המדרגות, בעוד שהמתווה האחרון, גרם המדרגות האלגורי המצולם של שלושת המידות הטובות, מודגש על ידי קירות מסוידים מסוידים. אתר פולחן לעולי רגל מרחבי העולם, את המקדש בפסגה ניתן להגיע דרך רכבת רכבל הידראולית המופעלת או ברגל על ידי טיפוס במדרגות התלולות. המאמץ של הטיפוס מתוגמל על ידי נוף פנורמי מרהיב.
עיזית ירדה את כל המדרגות ואני נשארתי לשמור על הקפלות.
חזרנו בלי אוויר למכונית אבל מאד מרוצים, ומשם בנסיעה של למעלה משעה בשילוב של הדרך המהירה ואח"כ דרך הררית מדהימה עם נהר ואגם וגשר אותו חצינו הגענו לכפר Soajo שנמצא כ4 ק"מ מהגבול הצפוני עם ספרד בלב שמורת טבע Peneda geres .
התקשורת עם בעלת הציימר שלנו היתה קצת בעייתית לבסוף הצלחנו להשיג אותה כדי שתפתח לנו את הבית.
מחנים את הרכב במרכז הולכים משהו כמו 50 מטר בין הסמטאות הציוריות לבתי האבן וגגות אדומים ונוף משגע, זהו הכפרים האופייניים והציוריים ביותר באזור.
נוסד בסביבות 1514 הוא נופל בתוך אזור Arcos de Valdevez והוא ממוקם על אחד
המדרונות של Serra do Soajo.
ב-Soajo ישנם בתי כפר רבים המציעים לינה, מסעדות המציעות מאכלים מקומיים טיפוסיים, כמו גם כמה חנויות ומתקנים שימושיים אחרים.
לאחר שהוקמה תקלת החשמל בבית שבו אנחנו לנים יצאנו למסעדה המקומית Casa do Videira
מאכלים מצויינים בשר מעולה עם ירקות ותפו"א אוירה נהדרת לשירות מעולה.
תם היום השביעי לטיול גדוש במראות לאתרים מופלאים. סה"כ נסענו היום כ170 ק"מ.
היום השמיני לטיול בפורטוגל (יום שלישי 17.05.22)
סואג'ו - PENEDA GERES NATIONAL PARK
קמנו לבוקר גשום וערפילי בעיירה סואג'ו
בעלת הצימר casa de rio bom אשה חביבה בשם luisa , מילאה לנו את המקרר במצרכים נהדרים ואפילו לחמניות חמות חיכו לנו על הדלת בבוקר ,בקיצור ארוחת בוקר בהכנה עצמית שהייתה נהדרת.
היום אנחנו מסיירים בפנדה גרס Peneda Geres
בפארק לאומי זה נמצאים מאות כפרים קטנים המפוזרים לכל אורכו, כאשר לכל אחד מסורות משלו ודרכי חקלאות ייחודיות. מאופיין בסלעי גרניט גדולים.
עדיין אפשר לראות כאן נשים עטויות שחור מובילות פרות עם קרניים רחבות ורועים
מסוקסי הידיים של פורטוגל הישנה , שעדיין ממשיכים לקיים את נוהג הנדידה עם הצאן והבקר למקומות מרעה ברום הגבעות.
אך על אף מאמצים לשימור משותפים מטעם הממשלה ומצד גורמים של אנשי פרטיים , מידלדלת אוכלוסיית הכפרים והעיירות.
סואג'ו (Soajo) הוא הכפר/ עיירה הגדול ביותר מביניהם אבל מאד אותנטית, Rio Lima הוא נהר מאד גדול שתחום בחלקים שונים שלו ע"י סכרים.
בסואג'ו ובכפרים אחרים זכו לפרסום
בשל אתרי השפיגיירוש- מחסנים בנויים אבן גרניט ומוגבהים מהקרקע
שזה נראה כמו סארקופג גדול (מבנה קבורה )
ושימשו לאחסון תירס שהביאו יורדי הים מדרום אמריקה.
האזור מפורסם גם בזכות הגסטרונומיה הנפלאה שלו, גזע הכלבים שלו (המכונה כלבי קסטרו לבורירו) וגשר מימי הביניים
כאן אנחנו נהנים מנוף נפלא של כרי הדשא שמסביב וטיולים רגליים הם הדרך הטובה ביותר לגלות את היופי הטבעי של אזור מוגן זה.
אבל מזג האוויר הגדול והערפילי הכריע את הכף לטובת בעיקר נסיעה ברכב ולכן נסענו בתחילה ל Mezio.
שם עיזית קיבלה הסברים ומפות ירדנו בגובה משמעותית בדרך נוף מדהימה שעוברת בכפרים הרריים והגענו לעיר המחוז Arcos de Valdevez
משם קצת התברברנו ונכנסנו לתוך כפרים שכוחי אל אבל נוף מופלא.
התעשתנו וחזרנו לדרך הראשית ונסענו צפונה
דרך ויללה Vilela עד לSistelo שמאופיינת בטרסות יפות לגידול גפנים.
שתינו קפה ,רצינו לעשות טיול רגלי לנהר אבל המקומיים הזהירו אותנו שהדרך בוצית וחלקה ,זה לא בשבילנו.
חזרנו בדרך אחרת דרומה ואח"כ מזרחה ביקרנו הסכר קטן על נהר הלימה והמשכנו עד
הדרך המובילה ללינדוסו (Lindoso) שהייתה בעבר בירת האזור, וכיום נותרו בה שרידים של הטירה הענקית שנבנתה בה אליה גם טיפסנו תוך כדי ביקור בריכוז נוסף ובגדול של אגרני גרניט. משם הגיענו לסכר לינדוסו הענק (Alto Lindoso Dam) ולצפות במפל המהמם של נהר לימה (River Lima) הזורם באזור.
בפארק אפשר גם ליהנות ממעיינות חמים מדהימים, בעלי סגולות ריפוי ייחודיות, הנמצאים ממש קרוב לגבול הספרדי (Termas De Portugal). הכניסה היא בתשלום אך שווה במיוחד. בנוסף, ישנם בפארק מפלים רבים מדהימים ביופיים, בהם ניתן ואף מומלץ להתרחץ. אפשר ליהנות מפנדה גרש במשך ארבעה-חמישה ימים, וכך להכיר את כל איזוריו באמת לעומק. קיימות בו אופציות לינה שונות, בין אכסניות נוער, הוסטלים, דירות ייעודיות ומלונות פאר.
חזרנו חזרה בדרך הררית מהסכר עד לעיירה שלנו. דרך פגשנו כמה מהפרות ארוכות הקרניים הרועות.
בערב סעדנו במסעדה מקומית
Restaurante Espigueiro do Soajo היה בסדר פחות מוצלח מאתמול.
תם היום השמיני סה"כ נסענו 102 ק"מ אבל בדרכים הרריות וצרות ברובן.
היום התשיעי לטיול בפורטוגל (יום רביעי 18.05.22)
סואג'ו - פונטו דה לימה - ויאנה דו קסטלו - ברסלוס
נפרדנו היום מסואג'ו Soajo מאד אהבנו את הכפר /עיירה אותנטית ,האוכל של המקום ובעיקר הטבע במלוא עוצמתו בהרי גרניט, נהר רחב ידיים וסכרים מרשימים.
ירדנו לעמק לכיוון העיר פונטה דה לימה Ponte de Lima שאליה מגיע נהר הלימה.
עיירה יפהפייה הקרויה על שם הגשר הרומאי הקיים עד היום על פני נהר הלימה.
הגשר ארוך ויפה, עם 24 קשתות אבן ציוריות, שעונג לצעוד לאורכו לצלילי מוזיקה קלאסית, עד לגדה הנגדית של נהר הלימה.
מיצג יפה של חיילים רומאים לשחזור ספינה בצמוד לגשת הנהר ולמגרש החניה בו חנינו.
שם, בקצה הגשר, נמצא מוזיאון מושקע לצעצועי ילדים, חדר משחקים וגם גן יפה.
בעיירה רחובות מטופחים, וסמטאות ציוריות שאנחנו העדפנו לשוטט בהן.
העיירה היא מרכז מסחרי של אזור כפרי בעמק הלימה שבו מגדלים בעיקר גפנים.
בסיום הסיור ביציאה מהעיירה עברנו דרך שדרת עצים מרשימה ביותר והמשכנו ליעד הבא ויאנה דו קסטאלו Viana do Castelo, Portugal
שאליה מגיע נהר הלימה ונשפך לים.
אחד המקומות הסמליים ביותר בעיר זו ממוקם גבוה למעלה, על הר סנטה לוזיה. ההר הזה ממוקם 228 מטר מעל פני הים ואפשר להגיע לשם ברגל, ברכבל או ברכב. הגישה לפוניקולר, שהיא אחת המעניינות ביותר, ממוקמת בסמוך לתחנה ולמרכז הקניות.
אנחנו טיפסנו עם המכונית בכביש המתפתל מעלה מעלה, בראש ההר הזה אנו מוצאים את הכנסייה היפה של סנטה לוזיה, Santa Luzia מקדש ניאו-ביזנטי שנבנה במאה ה -16. בפנים ראינו את הויטראז'ים צבע הזכוכית הצבעונית בחלונות הוורדים וגם את הציורים בכיפות. בפנים יש מוזיאון ואפשר לעלות לגג. עוד אחד הדברים שהכי מוערכים במקום הזה הם הנופים המדהימים של הים והעיר.
פגשנו שם חבורה ענקית של רוכבי אופניים חשמליים שנערכו לסיור באזור.
ירדנו לעיר החננו במגרש חניה ענקי ליד אוניית בית חולים שהיא היום מוזיאון .
צעדנו לאזור פראסה דה רפובליקה
זה האזור המרכזי ביותר בעיר ויאנה דו קסטלו, שם אנטיגוס פאסו דו קונסלהו, שהיה בית העירייה הישן. הבניין הוא מהמאה ה -16 וכשאנחנו רואים אותו זה נראה יותר כמו מבצר מאשר מבנה המוקדש לפוליטיקה. נכון לעכשיו הוא משמש רק כגלריה לתערוכות אמנות עכשווית. בכיכר זו ניתן לראות גם את הצ'אפריז, מזרקה אלגנטית ומקושטת שניתן לראות בכיכרות פורטוגזיות רבות. יש לו סגנון רנסנס מהמאה ה -16 ויש לו מוטיבים מנואליים.
עשינו אתנחתא קלה בבית קפה לשירותים קפה ומשהו לנדנד.
ומשם חזרנו בסמטאות אחרות חזרה לרכב.
ההמשך דרומה ומזרחה בכביש המהיר ואחכ ירידה לכבישים כפריים.
הגענו לברסלוש Barcelos, Braga, Portugal
היא עיירה נאה לגדות נהר, עם עבר אצילי. כיום היא מרכז חקלאי חשוב. ברסלוש ידועה במיוחד בזכות ייצור כלי קרמיקה ומלאכת יד, עם שוק ססגוני. ברסלוש היא המקור לאגדת התרנגול שהפך לסמל הלאומי של פורטוגל.
התחנה הראשונה היתה מוזיאון הקרמיקה Museu De Olaria Galeria
מוזיאון הקדרות נוסד בשנת 1963, בעקבות תרומת אוסף יקר מאוד שנאסף על ידי האתנוגרף Joaquim Sellés Paes Villas Boas, ומשם והלאה החל המוזיאון לקבל תרומות של כלי חרס מאזור ברסלוש, כמו גם מאזורים אחרים של המדינה, מדינות דוברות פורטוגזית ועוד רבות אחרות. המוזיאון נקרא במקור המוזיאון האזורי לקרמיקה ומאוחר יותר הוא נודע כמוזיאון החרס הפופולרי הפורטוגזי. הוא היה ממוקם בחלל תת קרקעי של ארמון הרוזנים לשעבר, ליד כנסיית הקהילה של ברסלוש, עד 1982.
במוזיאון אוספים שונים סה"כ כ9000 פריטים
קומה שלמה מוקדשת לכלי שולחן שחורים מאיזור מיוחד בפורטוגל.
היה מאד מעניין ובפרט אוסף התרנגולים.
כנסיית Senhor Bom Jesus da Cruz ("ישו הטוב של הצלב")
במקום שבו עומדת הכנסייה התרחש לפי האמונה בשנת 1504 אירוע מסתורי של התגלות צלב עשוי אדמה שחורה. מתוך אמונה בסימן האלוהי נבנתה במקום קפלה קטנה. במאה ה-18 נבנתה באותו המקום הכנסייה הנוכחית משילוב של גרניט (חומר בנייה נפוץ בצפון פורטוגל) עם סיד, כדי לייצר צורות בארוקיות הרמוניות, איטלקיות בהשראתן. פנים הכנסייה מתומן, עם קירות עבים וכיפת גרניט, כ-10 מטרים קוטרה. עבודות העץ המגולפות והמוזהבות של המזבחות מרשימות. אריחי האזולז'ו, מהמאה ה-18, נהדרים.
התמקמנו במלון שלנו Casa da Ana Boutique Guest house הממוקם ממש במרכז של המרכז של העיירה ולמרבית הפלא גם חנייה קרובה בחינם מצאתי.
אווה פקידת הקבלה סייעה לנו במלון הבוטיק ממש מתוקתק וחדיש רק שיש מדרגות ולא מעלית.
יצאנו לשוטטות של שעה וחצי בסביבת המרכז ביקרנו בתערוכה מאד מרשימה במבנה המבצר.
המשכנו לככר המדהימה עם גינות עטורות בפרחים צבעוניים ופסלי התרנגול בכל מקום.
חזרנו למלון למנוחה קלה.
בשבע וחצי בערב יצאנו לאכול במסעדה הסמוכה באבט Babette Restaurante היה נהדר.
המשכנו בסיור רגלי לאזור הגשר והנהר נוף מקסים .
תם היום התשיעי סה״כ היום נסענו כ107 קמ וביקרנו במקומות ממש נפלאים.
היום העשירי לטיול בפורטוגל (יום חמישי 19.05.22)
ארוחה טובה התארגנו להליכה לפיירה דה בארסלוש שוק של אומנות על כל צורותיה בכל יום חמישי בבוקר, מקומיים ותיירים נפגשים ליד ככר הרפובליקה קמפו דה, שבו שוק אמנות מקומית גדול זה כבר קיים מאז המאה ה -11. כל הידע של האזור הוא שם: חרס, קרמיקה,ועיזית פגשה כמה קרמיקאים מקומיים החליפה חוויות בסיוע הגודל טרנסלייט.
רהיטים, צעצועים בעבודת יד, כלי נגינה, פרחים, חתיכות של נצרים, סדינים רקומים, בגדים, או פירות אפילו וירקות האווירה מיוחדת, בדיוק כמו איכות המוצרים המוצגים זהו אחד מהירידים הפופולריים ביותר בפורטוגל. צריך לפחות שעתיים כדי להסתובב בין הדוכנים אנחנו הסתפקנו בשעה ,כי עוד דרך ארוכה נכונה לנו להיום עד עמק הדוארו.
התארגנו ליציאה מברסלוש עלינו על הדרך המהירה A11 העוברת בסמוך לברגה וגימאריש שבהם כבר ביקרנו.לאחר שעה של נסיעה ארוכה ומהירה שעוברת באזורים עוצרי נשימה מלא גשרים ענקיים הגבוהים מאד ומנהרה אחת ארוכה מאד הרוב כבישי אגרה.
הגענו ל Vila Real, Vila Real, Portugal עיר די גדולה שכבר סמוכה לעמק הדוארו משם ירדנו לדרכים כפריות עוצרות נשימה טרסות אין סופיות של כרמים כפרים ציוריים וגם נהר הדוארו נתגלה במלוא יופיו
עמק הדואורו
גדול הנהרות בצפון פורטוגל, שחוצה אותה לרוחבה מן הגבול הספרדי ועד לים, הוא הנהר דואורו (Douro). הנהר מתעקל בסדרת נפתולים יפים בנוף הררי במזרח, דרך שפלות בחלקו התיכון ועד לרצועת החוף החולית והצרה במערב. כפרים קטנים ובתים בודדים משובצים בשטחי הכרמים הגדולים, שבהם מופק יין הפורט הנודע. נופו הירוק תמיד של העמק מקנה לכל צפון פורטוגל את הגוון הרומנטי המיוחד לו.
אורכו של נהר הדואורו 900 קילומטרים. מקורותיו בספרד אבל הוא חוצה את פורטוגל ונשפך לאוקיינוס האטלנטי בעיר פורטו. לאורך 110 קילומטרים נמתח הנהר כגבול בין ספרד ופורטוגל והאזור הקניוני והיפהפה הזה הוכרז כשמורת טבע בינלאומית (International Douro National Park).
הייחוד הגדול של עמק הדואורו טמון בטראסות המרשימות שמתרוממות על שתי גדותיו. סלעי הצפחה המקומיים סיפקו כאן חומרי גלם שחורים ויפים במיוחד לבנייתן של הטרסות החקלאיות. הצורך בשטחים שאפשר לעבד המריצו אל החקלאיים המקומיים להשקיע אלפי שעות עבודה והתוצאה נהדרת.
בעלי החוות והכפריים בעמק הדואורו מגדלים היום, כמו שעשו לפני מאות שנים, בעיקר שני גידולים – מטעי זיתים וכרמי ענבים ליין הפורט המפורסם. המשמעות פשוטה – מלבד הנוף הנהדר ביקור בעמק הדואורו הוא חוויה קולינרית נהדרת שמשלבת בין אוכל מצוין ליין מקומי משובח.
מאות כפרים קטנטנים פזורים משני צידי עמק הדואורו. ביניהם אפשר לבקר בחוות (Quinta) כשיורדים דרומה מברסלוס , ביקבים, בכרמים ובמטעי זיתים ובתי בד שמשמרים עדיין את הטעם של פעם. כמה מן הכפרים צופים מגובה מאות מטרים על הנהר והעמק וקשה לדמיין מראה נאה מזה.
הגענו לבסוף לנהר לעיירה Pinhao
מכאן יוצאות ספינות לשייט בנהר יש לשעה יש לשנתיים וגם רואים את ספינות המלון הצף סעודות מסלול של שלושה ימים מפורטות למעלה הנהר.
גם הרכבת עוברת פה בצמוד לקו המים ומגיעה עד פורטו.
אנחנו לקחנו שייט של שעה בהחלט מספק רואים כל הדרך כרמים אין סופיים ,יקבים וחוות יין. הקפטן נתן לנו כמה טיפים איפה לטייל ואחרי השייט עלינו לכפר Casal do loivos
בגובה ההר עם דרך צרה שמתפתלת אל הכפר שממנו תצפית חלומית על עמק הדוארו
חזרנו למטה עברנו את הגשר ונסענו מערבה בכביש הצמוד לנהר היפה בדרך נכנסנו
לחוות יין. Quinta do panascal
שם יצאנו לסיור מודרך עצמית עם אזניות למשך כחצי שעה בין הכרמים עם הסברים מעניינים.
חזרנו לחווה לראות את היקב עם בחביות הענקיות ולסיום טעימות יין משלושה סוגים מאד טעימים.
המשכנו בדרך במורד הנהר בדרך סכר ענק על הנהר ובדיוק ספינה עולה מדרגה למפלס העליון, מחזה יפה ,ובאותה עת גם קנינו דובדבנים טריים אדמדמים .
ממשיכים בנסיעה עד Peso de regua עיר עם שני גשרים אחד. מעל השני.
המשכנו דרומה עוד כחצי שעה עד לתחנה האחרונה להיום Lamego.
ההפתעה היתה שבעצם אנחנו ישנים גם בחוות יין בשם Quinta do portela נוף מופלא של כרמים מסביב קיבלנו דירה עם שני חדרי שינה מטבחון מאובזר מרפסת הצופה להאמין וגם ארוחת בוקר כלולה כל זה במחיר 300 ₪
ממש בדיחה.
בערב יצאנו לעיר מסעדה משובחת
Douro Excellence מנות יחודיות בטוב טעם
תם היום העשירי מלא ועשיר במראות ואתרים מרהיבים.
סה"כ נסענו 210 ק"מ.
היום האחד עשר לטיול בפורטוגל (יום שישי 20.05.22)
למגו - פיודאו - Serra da Estrela Natural Park- בלמונטה
השכמנו בבוקר ליד למגו Lamego בחוות היין Quinta do portela,יצאנו למרפסת ונוף של מרחבי כרמים בבעלות החווה אין סופיים שורות שורות טרסות יפות.
פגשנו עוד משפחה ישראלית והחלפנו חוויות
נפגשנו שוב בארוחת בוקר נהדרת.
לאחריה עשו לנו סיור במקום בשחזור היקב העתיק כאן שנבנה לפני 200 שנה ומתוחזק על ידי המשפחה.
נפרדנו מהמקום המקסים הצטערנו שלא היינו יכולים להישאר עוד כמה ימים ,אולי תהיה פעם הבאה.
יצאנו לדרך היעד הסופי להיום בלמונט.
נסענו בכביש המהיר A24 אחרי 130 קמ ירדנו לדרכים פחות מהירות.
בדרך יש לנו יעד מעניין נוסף כפרים קסומים שחובה להכיר!
על רכסי ההרים מסתתרים עשרות כפרים קטנים ויפהפיים שיש בהם קסם מיוחד ונופים יוצאי דופן. הכפר בו ביקרנו היה חוויה אותנטית מדהימה,כפר הציפחה החבוי בהרים
במרחק של כשעה וחצי נסיעה ברכב דרומית לעיר למגו (Lamego) בה ישנו ,ברכס הרי ה-Acor שבמרכז פורטוגל, הדרך מאד צרה ועקלקלה והנסיעה לא קלה אבל הרכסים צהובים מהפריחה והמון המון טורבינות ליצירת אנרגיה מהרוח ,כאן נמצא ריכוז מופלא של כפרי ציפחה, מדובר בכ-30 כפרים שהוכרו כראויים לשימור וכולם בנויים אבן צפחה שחורה. הכפרים נחבאים בתוך רכס גבוה ובעבר אף היוו מקום מסתור ליהודים שברחו לכאן בזמן המלחמה. כיום הכפרים משמשים ביתם של כ-200 תושבים ומהווים יעד קסום לטיול ולחיבור לתרבות המקומית.
המרכזי שבהם הוא הכפר פיודאו (Piodão) שנחשב לאחת מהפנינים של פורטוגל. זהו כפר שנשתמר בצורה מצויינת, הודות לכך שהגישה אליו החלה רק בתחילת שנות ה-70', אז נסלל אליו כביש. טיול בסמטאות הכפר ובין המבנים שנראים טבולים בטבע ים תיכוני ובטרסות ירוקות הוא חוויה מרגשת. מה שמיוחד הוא שכל הבתים עשויים מאבני הצפחה, כולל המדרכות והגגות ואילו החלונות והדלתות צבועים בכחול, מה שנותן לו מראה ייחודי.
סיירנו בין הסמטאות הרבה מאד מדרגות אבל המון זוויות מיוחדות לצלם את בתי הציפחה המיוחדים.
במרחק הליכה ממנו אפשר למצוא את הכפר Foz De Egua, שהוא כפר קטנטן עם גשרי אבן עתיקים ויופי קסום בלב הטבע. בקיץ זורם הנחל המקומי לעבר בריכה קטנה שניתן לשכשך בה.
אנחנו הסתפקנו בזה בלבד.
מה עוד מומלץ לעשות פה: מומלץ לבקר באחד ממרכזי המבקרים ואפשר אפילו לעשות סדנאות שונות כמו אפיית לחם או חליבת עיזים. בחלק מכפרי הציפחה, כמו ב-Aigra Velha, תוכלו למצוא חנויות שמוכרות מתנובת האזור ומעבודות היד המקסימות של התושבים. בקיץ מופעלות כאן אטרקציות מים שונות כמו שייט קיאקים, טיולי אופניים ועוד.
בתום השוטטות המשכנו בנסיעה בדרך יורדים בגובה בצורה דרמטית דרך מיוערת העוברת דרך כפרי ציפחה נוספים.
ממשיכים בדרך N230 שהיא הרבה יותר נוחה ומהירה עוברים בפארק הגדול והמרשים Serra da Estrela Natural Park הוא כולל צוקים מרשימים בעלי גוון שחור המכוסים באזוב ירוק פזורים בנוף שמקיף אותנו. הגובה כמעט אלפיים מטר, האוויר צח ועצי השמורה נותרו באזורים יותר נמוכים.
חבל סרה דה אשטרלה מוכר במדינה בעיקר בזכות אתר הסקי שלו, היחיד בפורטוגל. בקיץ השלג נעלם, העמקים ירוקים ופורחים ואז מסתבר ששמורת הטבע הגדולה בפורטוגל, ששטחה כאלף קמ"ר, היא רק חלק קטן מן המחוז ההררי.
תוך שעה וחצי ועוד 85 ק"מ והגענו למלון שלנו בבלמונט Belmont.
סה"כ נסענו היום כ240 ק"מ ב6 שעות ברוטו.
היה די מעייף אבל נופים ומקומות מאלפים.
תם היום האחד עשר .
היום השנים עשר לטיול בפורטוגל(שבת 21.05.22)
בלמונטה - מונסנטו - קראטו
אתמול שבת התעוררנו מוקדם בבלמונטה במלון שלנו
Pousada Convento De Belmonte , במבנה ששימש בעבר מנזר ושופץ בטוב טעם. הוא ממוקם באזור כפרי ומיוער בפאתי העיירה, עם נוף יפהפה שמצדיק את הריחוק מהעיירה, חדרים ממוזגים ומסעדת שף
נהדרת שבה אכלנו אמש ארוחת ערב ממש נהדרת.
קבענו פגישה עם מדריך מקומי אריה חשואל. Arieh Hätchuel יהודי ממוצא ברזילאי דובר עברית רהוטה שגם חי בישראל בעבר והתחתן עם ייהודיה מבלמונטה שפגש בישראל שמשפחתה הם מהאנוסים.
המדריך נתן לנו הסברים וסיור מאד מעניינים
בעקבות יהודי פורטוגל האנוסים לאמירה על הגנים היהודים יש באזור זה של מזרח פורטוגל בסיס היסטורי מוצק. בסוף המאה ה- 15 היוו יהודי פורטוגל כ- 10% מתושבי המדינה, לאחר שקיבלו "חיזוק" מיהודי ספרד המגורשים. המספרים מדברים על 100-200 אלף יהודים, שרבים מהם התגוררו כאן בהרים של מזרח פורטוגל, לא הרחק מהגבול הספרדי. מספר שנים לאחר גירוש ספרד הוצא גם בפורטוגל צווי דומה, אלא שבניגוד ליהודי ספרד, מהם 90% עזבו את המדינה, בפורטוגל 90% נשארו, ורובם המירו את דתם לנצרות בלית ברירה.
הקהילת בבלמונטה: מאות היהודים האחרונים בתבל?
הם הלכו לכנסייה, הטבילו את ילדיהם, אך בסתר שמרו מצוות. יהודי בלמונטה שבפורטוגל היו בטוחים שהם האחרונים ששרדו לאחר האינקוויזיציה, וכדי לא להיתפס הסוו את התכנסותם לתפילה במשחקי קלפים - מנהג שנותר עד היום, גם ביום כיפור
כך מאות שנים - מבלי לדעת שקיימת יהדות נורמטיבית, שעם ישראל חי וכן שהשפה העברית קמה לתחייה.
מאות שנים של בדידות וקיום מצוות בהיחבא יצרו תופעה ייחודית של שמירת היהדות באופן מקורי.
לעומת ספרד, אשר בה האינקוויזיציה נתנה "בחירה חופשית" ליהודים בין להתנצר ולהפוך ל"נוצרים חדשים" לבין אפשרות של גירוש מהמדינה, מלכי פורטוגל והכנסייה פעלו מתוך המרת דת בכפייה, ללא אפשרות של עזיבת המדינה. עובדה זו גרמה לכך שדווקא בפורטוגל היהודים ניסו למצוא מקומות מרוחקים, כדי להמשיך ולשמור על יהדותם בסתר.
בלמונטה הוא עד היום כפר קטן, שבו כ-3,000 תושבים. הכפר הציורי נמצא בצפון המדינה, קרוב לגבול בין פורטוגל לספרד, באזור שנקרא "טראס אוס מונטס" (מאחורי ההרים), בפרברי העיר קוביליה. רוב בתיו של הכפר בנויים אבן, וההליכה בסמטאות הצרות של הכפר מזכירה את רחובותיה של העיר העתיקה בירושלים.
הנוצרים החדשים של בלמונטה
"הנוצרים החדשים" המשיכו לקיים חלק ממנהגי היהדות בסתר, אולם כלפי חוץ היו נוצרים לכל דבר. "בכניסה לכנסייה סבי לימד אותי לדפוק שלוש פעמים ולומר: אני לא מאמין בעץ, באבן ובכומר", כך מספר לנו ג'וזה לוי דומינגוס (Jose Levy Domingos). בילדותו, באמצע המאה ה- 20, כבר אפשר היה לגלות שהוא יהודי, ובכל זאת הוא היה חייב ללכת לכנסייה כמו כל הילדים האחרים. רק עם נפילת הדיקטטורה בפורטוגל (1974), הרגישו היהודים האנוסים בטוחים מספיק להרים ראש והחלו להתארגן. ג'וזה, שהוא הרוח החיה בקהילות היהודיות באזור, הקים בכפר בלמונטה* (Belmonte) מוזיאון יהודי מרשים (Museu Judaico de Belmonte).
סיירנו עם אריה במוזיאון המרשים, חלק ניכר מחפצי היודאיקה נשמרו במשפחתו, ויחד עם חפצים אחרים הם מוצגים בצורה מעוררת התפעלות.
* בפורטוגזית מבטאים את השם בלמונט ולא בלמונטה.
36 משפחות יהודיות מתגוררות כיום בכפר בלמונטה ומנסות לשמור על המורשת ולא להתבולל. סיירנו בין הבתים בשכונה של היהודים בחלק מהבתים מזוזות גדולות על משקוף הדלתות.
בשנת 1996 הן זכו לתרומה של יהודי ממרוקו, שהקים כאן בית כנסת ועדיין תומך בקהילה הקטנה. בית הכנסת נבנה בשכונה הציורית שלמרגלות המבצר, בו נולד בנה המפורסם ביותר של בלמונטה - פדרו אלברש קברל (Pedro Álvares Cabral) - מגלה ברזיל. גם בעיר המחוז גוארדה (Guarda) יש רובע יהודי בעיר העתיקה, אבל כיום מתגוררת בו אוכלוסייה חלשה רוב הצעירים עוזבים.
נפרדנו מאריה המדריך שלא עצר בשטף הסבריו אפילו לרגע במשך השעתיים וחצי אבל היה ממש שווה ומרתק.
למרבית הפליאה אריה בדיוק למחרת מדריך חברים טובים אורי וזהבה ,איזה עולם קטן.
המשכנו דרומה בנסיעה של כשעה עד ל לכפר שגדל על הסלעים מונסנטו Monsanto
) שבדרום מזרח פורטוגל קיבל את הכינוי "הכפר המסורתי ביותר בפורטוגל" והוא אחד מעשרות כפרים היסטוריים אותנטיים. ייחודו הוא בסלעי הגרניט הענקיים שביניהם נבנו בתי הכפר. זו תופעה יוצאת דופן לראות את בתי הכפר הבנויים בין הסלעים מבלי להתערב בטבע. בקצה הכפר (הליכה של כ-15 דקות) על צלע ההר, נמצאים שרידי מבצר המשקיף לנוף מרהיב של האזור, גם הוא בנוי בין סלעים.
חנינו את המכונית והתחלנו לטפס במעלה הסמטאות בין הבתים הדבוקים לסיים הגדולים, הנוף מדהים בולגרים ענקיים.
התנשמנו והתנשפנו בסוף הגענו למעלה.
גם הירידה לא פשוטה ועצרנו בקפה המקומי לכוס קפה הפוך.
משם המשכנו דומה עוד כ85 ק"מ
עד לעיירה קראטו Crato עיזית רצתה לבקר כאן סטודיו לקרמיקה אבל הסתבר שהוא לא נמצא.
כפיצוי ארגנו לנו בעיירה ערב מוסיקלי עם ארבע להקות של זמרים נגנים רקדנים מופע שהחל ב11 בלילה ונמשך עד 03 בלילה !!! הקולי קולות והצימר שלנו Casa do Crato בטווח שמיעה ,כמובן ששמעתי פקקי אוזניים בלילה.
תם היום השניים עשר בהחלט יום מרשים.
סה"כ נסענו כ200 ק"מ.
היום השלושה עשר לטיול בפורטוגל(יום ראשון 22.05.22
קראטו -קוסטלו דה וידה - טומאר - ליסבון
השכמנו בקראטו אחרי ארוחת בוקר טובה נפרדנו מהצימר שהפעם אי אפשר להגיד שהיה מלהיב במיוחד.
בארוחת בוקר קיבלנו המלצה מאחד האורחים שהוא מקומי לבקר ב Costelo de Vide וגם בכפר שכן Marvao
שניהם במרחק של כ30 ק"מ מקארטו יצאנו לדרך אחרי קצת יותר מחצי שעה בנסיעה מזרחה ממש על הגבול עם ספרד Costelo de Vide
הטירה, המוקפת בבתים הלבנים של העיירה, חולשת על הנוף שמסביב והיא ללא ספק הראשונה מבין הפתעות רבות בהן אנו נתקלים. כאשר רואים אותו מנקודה גבוהה זו, נוף אלנטחו מתגלה סוף סוף במלוא הדרו הרב. כפרים קטנים שאבדו בעיצומו של האזור הכפרי הפתוח נעלמים מהעין. בקרבת מקום, כ-20 ק"מ מקסטלו דה וידה, ניתן לראות את העיירה Marvão בראש הגבעה, וקצת יותר מעבר לכך, אפשר לראות מעבר לגבול הספרדי ועמוק ללב ספרד עצמה.
במדרון הצפוני, בין הטירה למזרקת העיירה, נמצאים סדרה של רחובות צרים יותר המסמנים את גבולות האזור ההיסטורי המכונה Judiaria (הרובע היהודי). הרובע היהודי בקסטלו דה וידה הוא אחת הדוגמאות החשובות ביותר לנוכחות היהודית בפורטוגל, עוד מימי ד' דיניס במאה השלוש עשרה. כאן נמצא אחד האזורים היהודיים השמורים ביותר בפורטוגל, וכבר כמה שנים שהוא חלק מתוכנית מפורטת להחלמה והחייאה של מבנים מקומיים. באזור זה יש את אחד האוספים הגדולים והמעניינים ביותר של אדריכלות מהתקופה הגותית.
אבל בקסטלו דה וידה יש גם הרבה מונומנטים אחרים שכדאי מאוד לבקר בהם. אנחנו מדברים למשל על קפלה דו סלבדור דו מונדו, הקפלה העתיקה ביותר באזור (מתוארכת מסוף המאה השלוש עשרה), שחלקה הפנימי מכוסה בלוחות של אזולג'וס כחול ולבן, או קפלה דה סאו רוקה, שנבנתה במאה החמש עשרה ולאחר מכן נבנה מחדש במאה השמונה עשרה. אבל אלו הן רק שתיים מתוך 24 הכנסיות של המקום.
קסטלו דה וידה תמיד הייתה ידועה במשאבי הטבע העשירים שלה, במיוחד המעיינות החמים שלה, שלמימיהם אומרים שיש תכונות מרפא נהדרות. ניתן למצוא כאן מספר מזרקות, כאשר פונטה דה וילה ופונטה דה מאלהאדה הן אולי המוכרות ביותר.
אבל אנחנו לא הצלחנו לראות הרבה נוף בגלל הערפילים ונאלצנו לחזור להתחבר אחרי כ40 דק' לדרך המהירה A23 והיעד הבא בדרך לליסבון
טומאר ( Tomar) במרכז פורטוגל שהתפרסמה בזכות מנזר מסדר הצלוב בטומאר (Convento de Cristo) שהוכרז ב-1983, על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית.
בטומאר התקיים יישוב מאז התקופה הרומית. בשנת 1159, לאחר סילוק המוסלמים במהלך הרקונקיסטה של פורטוגל, ניתן האזור למסדר הטמפלרים. הם אלו שבשנת 1160 החלו בבניית המבצר והמנזר, כחלק מקו ההגנה כנגד התקפות המוסלמים. בהמשך הפכה טומאר למרכז הפורטוגלי של הטמפלרים. ב-1314, כאשר האפיפיור קלמנס החמישי חיסל את מסדר הטמפלרים, המסדר המשיך לפעול ולשגשג בפורטוגל תחת שם חדש מסדר הצלוב. אחד מראשי המסדר הבולטים ביותר היה אנריקה הספן, שעמד בראשו בין 1417 עד למותו ב-1460. אנריקה היה אחד מאלה שהניעו את המשלחות הפורטוגליות הראשונות בעידן התגליות. אנשי המסדר שבטומאר היו הממונים על המשלחות עד 1514. העושר שנצבר ממשלחות אלו איפשר את פיתוח העיר והתרחבותה.
הטירה של האבירים הטמפלרים בטומאר נבנתה ב-1160 על ידי ז'ואלדים פאיס, שהיה מפקד האזור מטעם הטמפלרים. בתקופה מאוחרת יותר באותה מאה הטירה נבחרה לשמש כמפקדת המסדר בפורטוגל. טירת טומאר הייתה חלק ממערכת הביצורים שהוקמה על ידי הטמפלרים לאבטח את גבול הממלכה הנוצרית הצעירה כנגד המורים, שבאותה תקופה חפף בקירוב למסלול הנהר טחו.
הכנסייה העגולה (rotunda) המפורסמת של טירת טומאר נבנתה גם כן במחצית השנייה של המאה ה-12, ובדומה לכנסיות טמפלריות אחרות ברחבי אירופה היא עוצבה בדומה לכיפת הסלע בירושלים, שנחשבה בטעות על ידי משתתפי מסעי הצלב לשריד של בית המקדש. ייתכן וגם כנסיית הקבר שימשה כמודל לבניית הכנסייה הזו.
לפי היסטוריונים נוצרים טירת טומאר הצליחה לעמוד ב-1190 בפני המתקפות של הח'ליפה אבו יוסוף אל-מנסור, שקודם לכן כבש מעוזים פורטוגליים בדרום.
מעמדו של המסדר הטמפלרים באירופה הלך ודעך ב-1312, אך בפורטוגל הועברו חבריו ונכסיו לידי מסדר הצלוב שהוקם על ידי המלך דיניש ב-1319. מסדר הצלוב עבר לטומאר ב-1357, והפך אותה למטה הראשי שלו.
הקהילה היהודית בטומאר
נראה שקהילה יהודית התקיימה בטומאר כבר בתחילת המאה ה-14. במחצית המאה ה-15, האסטרונום היהודי רבי אברהם בן שמואל זכות פעל תקופה מסוימת אצל אבירי מסדר הצלוב, בטירה של טומאר. בעקבות גירוש ספרד הגיעו יהודים רבים לטומאר והפכו למיעוט משמעותי בעיר. בהיותם בעלי מלאכה וסוחרים הם העשירו את העיר בתחומי פעילות חדשים. יש החושבים שתרומתם הייתה משמעותית להצלחת המסחר עם המושבות החדשות. אולם כבר ב-1497 שונתה המדיניות והיהודים אולצו להמיר את דתם. רבים מהם המשיכו לחיות בזהות כפולה כאנוסים, אחרים הצליחו לעזוב את פורטוגל.
בית הכנסת בטומאר שלא ביקרנו בו נבנה במחצית המאה ה-15, ומוקם בלב מה שהיה הרובע היהודי. בית הכנסת חדל לתפקד ב-1497. הבניין עבר גלגולים שונים, עד שבשנת 1921 הוכר כמונומנט לאומי. ב-1939 הבניין שופץ ושומר כמוזיאון.
אחרי הביקור המרשים במנזר הצלוב בטומאר
המשכנו בדרך המהירה לכיוון ליסבון אחרי כ140 קמ הגענו למרכז קניות גדול מאד Colombo Center שבין מאות החנויות שבו גם Primac ובו עשינו קצת קניות מהירות לנכדים.
הדעה היתה כבר ארבע אחה"צ ורצינו להגיע למלון בעיר, אחרי שמצאנו מקום זמני להחנות את הרכב ולהוציא את כל המיטלטלין התברברנו קצת כי המלון Casa Oliver Boutique B&B בסופו של דבר מספרו ברחוב 25 אבל הוא נמצא בצד של המספרים הזוגיים ברחוב זה באמת עשה לנו קצת בלגן.
אבל זה לא הסוף כדי להכנס לחדר שלנו היה צריך להכניס קוד.
וכאן גם היה בלגן באשמתי, לאחר התרוצצות בין הקומות נפתרה הבעייה והצלחנו לחדור למתחם השמור.
החזרנו את הרכב לאחר תדלוק לסניף בDownTown ללא בעיות מיוחדות וחזרנו רגלית כ 1.5 ק"מ למלון היה שווה במיוחד לראות בדרך למלון מאות !!!! אופנועים בראלי בליווי משטרתי ראו סרטון.
תם היום השלושה עשר נסענו כ300 ק"מ ,היה די מעייף אבל בהחלט מרתק.
היום הארבעה עשר לטיול בפורטוגל(יום שני 23.05.22)
ליסבון
התעוררנו בבוקר נאה בליסבון יש לנו תכנית גדושה, לאחר ארוחת הבוקר התארגנו ליציאה
עלינו על אוטובוס שהוריד אותנו בתחנה האחרונה שלו על הטיילת של נהר הטז'ו.
משם הלכנו רגלית על גדות הטיילת היפה עד לנקודת המפגש לסיור רגלי עם אריק זרה Arik Zara אליו הצטרפו עוד כ23 ישראלים.
פגשנו אותם ליד Lisboa Story Centre
שנמצא בככר מאד מפורסמת כיכר המסחר (Praça do Comércio) כיכר רחבת ידיים, מפוארת ומרשימה.
אריק הציג את עצמו ישראלי שהיה עורך דין ומאס במקצוע מצא אהבה בפורטוגל להתחיל להדריך טיולים וחי כאן מזה כבר 8 שנים.
הסיור מבקר וחולף על פני אתרים אתרים מרכזיים בבָּאיְשָׁה, בבָּאיְרוּ אָלְטוּ ובשִׁיאָדוּ.
התקדמנו אל קרוב למים גדות נהר הטז'ו (Tejo) נהר ענק המתחיל מספרד ומגיע עד ליסבון ונשפך לים.
רואים מרחוק את הנוף של גשר ה-25 באפריל המחבר את שתי גדות הטז'ו ופסל "ישו המלך" מרהיב. המזח עליו נעמוד, קרוב מאד לאוקיינוס, כבר מרגישים ממש ים.
חזרנו לככר
פסל הפרש של ז'וזה הראשון (Estátua equestre de D. José I)
הפסל מציג את המלך ז'וזה הראשון כגיבור. האמת ההיסטורית שונה, למעשה היה די פחדן ואחרי רעידת האדמה עבור לגור באוהל לשארית חייו. ומי ששיקם את ליסבון החרבה ומוכת המתים היה ראש הממשלה.
בָּאיְשָׁה הוא הרובע האלגנטי של ליסבון, עם כיכרות גדולות, מזרקות, שדרות רחבות ומהודרות, עצים גבוהים ונהר רחב ידיים. הרובע נבנה לאחר רעידת האדמה שהכתה בליסבון 1755. זהו החלק התחתון של מרכז ליסבון ועל כן שמו בָּאיְשָׁה ("נמוך" בפורטוגזית).
עברנו בשער המפואר המזכיר את שער הנצחון בפאריס.
מהככר התקדמנו לרחוב אוגוסטה Rua Augusta רח' חנויות ומסעדות תיירים.
מעלית סנטה ז'וסטה Elevador de Santa Justa שעיצב אותה מישהו מהצוות שעיצב את מגדל אייפל.
ליסבון בנויה על גבעות, ויש בה עליות מאד תלולות, אתגר אמיתי לתושביה, המעלית היפה הזו היא אמצעי תחבורה ייחודי שנועד להתמודד עם האתגר הזה.
כיכר רוּסִיוּ (Rossio) מהככרות המרכזיות והמהודרות של ליסבון
אנדרטת מגן הדוד של ליסבון
בכיכר זו החל פוגרום אכזרי ביהודי ליסבון בשנת 1506. כיום, ניצבת בו אנדרטה לזכרם של הקורבנות, וזהו מקום מתאים לספר בו על קורותיה של יהדות פורטוגל.
כנסיה מהודרת כנסיית סאו דומינגוש
התיאטרון הלאומי דונה מריה השנייה.
בר הז'ינז'יניה
הבר הידוע הזה מוכר ליקר דובדבנים חמוצים מסורתי. זוהי הזדמנות לקנות כוסית וללגום ליקר מתוק, לשיפור מצב הרוח!
תחנת הרכבת של רוּסִיוּ (Estação Ferroviária do Rossio)
תחנת רכבת מרשימה המעוצבת בסגנון הניאו-מנואליני הייחודי.
המדרגות הנעות של התחנה שימשו לנו מקפצה לרובע העליון אבל עדיין התמודדנו עם עלייה מפרכת.
בָּאיְרוּ אָלְטוּ ("הרובע העליון" בפורטוגזית) הוא הרובע הגבוה של מרכז העיר.
מנזר קרמו היחידי ששרד את רעידת האדמה הגדולה.
יחד עם רובע שִׁיאָדוּ, זהו הלב התרבותי והבוהמי של ליסבון, שבאופן מסורתי אכלס את אמני וסופרי העיר, ומרכז חיי הלילה של ליסבון.
מעלית גלוריה (Elevador da Glória) פוניקולר שמסיע נוסעים מעלה ומטה בין המפלסים של מרכז העיר מאז שנת 1885.
נקודת התצפית סאו פדרו דה אלקנטרה (São Pedro de Alcântara)
אחת מנקודות התצפית היפות ורחבות הידיים של ליסבון, עם נוף פנורמי קסום.
רחוב הבארים וחיים הלילה שכדאי מאד לבוא לכאן בלילה.Rue das geveaf
משם לנקודת הסיום של הסיור עם אריק בככר Praca luis de Camoes
זה היה סיור חינמי הוא סיור שאין מחיר קבוע מראש להשתתפות בו. מחירו של הסיור החינמי כפוף לאיכות החוויה ולשביעות הרצון של המשתתף. המטיילים חופשיים לתת למדריך, או שלא לתת, טיפ כפי אוות נפשם וכפי שהם מרגישים שראוי לאחר הסיור.
ובאמת היה שווה מאד סיור של שלוש שעות גדושות הסברים והמראות מרתקים ונתנו לאריק טיפ ראוי לשמו.
משם בהמלצת אריק המשכנו לTimeout Market ששם תחת מבנה אחד שתמיד לשוק המקומי יש עשרות דוכני אוכל המציעים סוגים שונים של מנות ומאכלים ומכיל מאות סועדים.
אנחנו הסתפקנו במרק וגלידה כדי שיהיה מקום לארוחת ערב כמו שצריך.
חזרנו למלון באותו אוטובוס למנוחת צהריים.
בערב קיבלנו את המלצת עובדת המלון שלנו על מסעדה קרובה מסורתית
מסעדה Tascardoso קטנה
, כפרית לא פורמלית המסעדה ממוקמת מול הגנים של פרינסיפה ריאל.
המסעדה מגישה מאכלים פורטוגזיים מסורתיים, אשר מוגשים בזריזות וטעימים מאד נהננו.
היום החמש עשרה והאחרון לטיול בפורטוגל (יום שלישי 24.05.22)
ליסבון
המלון שלנו Casa Oliver Boutique B&B ממוקם בשכונה
Principe Real בליסבון פרינסיפה ריאל היא שכונה אמידה שמוכרת בזכות אחוזות -מהמאה התשע עשרה , גיי ברים תוססים וחנויות אופנתיות . Embaixada שמעוצב בסגנון מורי ארמון האמבאישאדה , הוא אתר קניות יוקרתי שמציג לראווה עבודות של מעצבים מקומיים וחנויות קונספט . בשכונה יש גם גלריות קטנות רבות לאומנות וחנויות לעתיקות . בין הפינות השלוות באזור אפשר למצוא את גן פרינסיפה ריאל , שבו יש ספסלים מוצלים מתחת לעץ ארז עצום דמוי מטריה .
השכמנו ליום האחרון בטיול אחרי ארוחת הבוקר ,קיבלנו בשורה טובה שנוכל להשאר בחינם בחדר שלנו עד לפנות ערב מועד היציאה לשדה התעופה.
יצאנו לבקר בגן הבוטני של ליסבון מרחק קצר מהמלון שלנו באותו הרחוב הוא פינת חמד נסתרת שלא תאמינו שנמצא בתוך עיר. מיקומו הוא ב-Principe Real סמוך לבאירו אלטו (העיר העילית) והוא לא נראה למרחק מהרחוב. זהו אינו גן בוטני של פרחי נוי אלא של צמחים ועצים סאבטרופיים מכל העולם עם הסברים טובים ונרחבים באנגלית על שיוכו של כל צמח ועץ. המקום נראה כמו ג'ונגל וההליכה בו נעימה ומרעננת. בעונה יש גם חוות פרפרים פעילה.באותו מתחם נמצאים גם המוזיאון הלאומי להיסטוריה ומוזיאון המדע אליו לא נכנסנו.
משם המשכנו לגן שנמצא ממש מול המלון לאתנחתא לקפה.
התחנה הבאה היתה פארק אדוארדו השביעי בליסבון אליו הגענו עם הטראם 24A ועוד הליכה של ק"מ.
הפארק ממוקם צפונית לשדרת ליברדד (Avenida da Liberdade) המפורסמת ומעל כיכר מרקש דה פומבל (Praça do Marques de Pombal). הוא נחשב לפארק הציבורי הגדול ביותר בליסבון ומשתרע על כ-160 דונמים. הפארק ממוקם על אחת משבע הגבעות של ליסבון, ועל כן אפשר ליהנות במקום מתצפית ייחודית המשקיפה על העיר ועל נהר הטז’ו.
שם הפארק המקורי היה פארק החירות (Parque da Liberdade), אך שמו שונה לאחר ביקורו של המלך האנגלי אדוארדו ה-7 בליסבון, על מנת לחלוק לו כבוד ולחזק את הקשר בין המדינות. למרות היותו צמוד לאחת הכיכרות הסואנות בעיר, הביקור בפארק שקט להפליא, והוא פיסת טבע ירוקה ומרעננת בעיר. ניתן למצוא שם סוגי עצים רבים, עצי נוי ועצי פרי כמו שזיפים ורימונים. במרכזו של הפארק שיחים המסודרים בצורות גיאומטריות מרשימות, גן קטן של פסלים ומספר מיצגים שונים. בפארק נתקלנו במקומיים רבים שבאים להתאמן, לעשות פיקניק, או סתם לעשות סיבוב במרחבים הירוקים.
משם המשכנו רגלית לכל בו הענק והיוקרתי של שבע קומות El Corte Ingles שטפנו את העיניים .
והמשכנו לDecatlon הסמוך.
הלכנו עד לכיכר הגדולה Pombal Squer והיא בעצם הלב של ליסבון המודרנית.
משם לקחנו מונית חזרה למלון.
נחנו בחדר עד שש בערב הזמנו הuber מונית לשדה התעופה
הגענו כ3.5 שעות לפני הטיסה כמו שביקשו היה בלגן בצ'ק אין ופתחו במקום בשעה 19 רק ב20 ,הרבה נוסעים מבולבלים עם הצהרת הבריאות.
אנחנו היינו מסודרים ועוד כשעה עולים למטוס.
לסיכום הטיול של שבועיים ,נסענו ברכב 1850 ק"מ
הלכנו בממוצע כל יום כ10 ק"מ
10 בתי מלון
היה כייף גדול אהבנו את פורטוגל הנופים המקומות האנשים המאכלים הכל נותן טעם של עוד.
תם הטיול בפורטוגל מקווים לבוא שוב.
