ריאליטי סרט זוכה פרס רוח החופש בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים זוכה פרס גרייסי פילדז לשחקנית ולבמאית

ריאליטי - סרטה של טינה סאטר Reality a film by Tina Satter זוכה פרס רוח החופש בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים זוכה פרס גרייסי פילדז לשחקנית ולבמאית 

העלילה : שבת אחר הצהריים, יוני .2017 ריאליטי ווינר מגיעה הביתה ומגלה שני סוכני FBI עם צו חיפוש. 

השיחה מתגלגלת, פרטים נחשפים, וכך מתפוצצת לה אחת הפרשות המטרידות והחידתיות ביותר באמריקה של עידן טראמפ. 

השחקנית סידני סוויני )"הלוטוס הלבן"( מככבת בסרט הביכורים של הקולנוענית טינה סאטר, המבוסס במלואו על תמלילי ההקלטות של הבולשת הפדרלית. 

זהו סיפורה הבלתי ייאמן של אישה צעירה שחוללה סערה ציבורית באמצעות הדלפת מסמך מסווג לעיתונות. 

סאטר יצרה מותחן אפקטיבי ומפתיע המשרטט דיוקן של מילניאלית אמריקאית שנחקקה כחושפת השחיתויות הראשונה של עידן טראמפ.

 לצפייה בטריילר: 

לצפייה בטריילר

מטפלות בעניינים סרטו של ז'וליאן רמבלדי Les Femmes Du Square A film By Julien Rambaldi

 

מטפלות בעניינים  סרטו של ז'וליאן רמבלדי סרט מצחיק רוצו לראות

דרמה קומית ,
סיפורן של הנשים ממגרש המשחקים , המטפלות , מצפון אפריקה,  אפריקאיות ואסיאתיות. המגדלות את ילדי העשירים העסוקים בקריירה

איה הארדיה ולאה דרוקר כמטפלת וכבעלת הבית בתפקידים נפלאים בסרט מעורר מחשבה ויחד עם זאת משעשע ומרגש ועם הופעה מופלאה של ילד שחקן

אנג'ל, צעירה מחוף השנהב, מצליחה להסתדר בחיים הודות לחוצפתה ולקסמה האישי. כדי להתחמק מחבורת בריונים, היא מתקבלת לעבודה כמטפלת של ארתור, ילד בן 8 מהשכונות היוקרתיות בפריז. אנג'ל מתוודעת לתנאי העבודה של המטפלות האחרות ולמצבן הרעוע ומחליטה לקחת את העניינים לידיה.

תחת עיניו המעריצות של ארתור ובעזרתו של אדואר, עורך דין צעיר שנשבה בקסמה, אנג'ל תילחם להביא צדק לחברותיה...

טריילר: https://youtu.be/QJqlrumb0x8

 

צוות אמנותי

בימוי:                    ז'וליאן רמבלדי

תסריט:                 ז'וליאן רמבלדי , ז'אן לוק גאג'ה

הפקה:                   פרנסואה קראוס, דני פינו ואלנסיין.

צילום:                   יאניק רסיז'ק

מוסיקה מקורית:    עמנואל רמבלדי

 

 

שחקניות ושחקנים

אנג'ל:          איי האידרה

אדואר:         אחמד סילה

הלן:             לאה דרוקר

ארתור:        וידאל ארזוני

קלייר:          אלודי נאבאר

 

צרפת 2022.  צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית , 105 דקות

 

החל מ - 29 לפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.

 

שיר הסיום של הסרט - "העדינות" בביצוע של בורביל

 

https://www.youtube.com/watch?v=wEhw9AMYOoA

 

ובגרסה בעברית של יוסי בנאי 

 

https://www.youtube.com/watch?v=I9CG9eagC60

 

שיחה עם במאי הסרט ז'וליאן רמבלדי

ש: הרעיון שלך הוא להראות שתחת אותם שמיים קיימים שני עולמות מתנגשים

ת: נכון, בדירות המקיפות את הכיכר שבסרט, חיים אנשים השייכים לספירות שונות, ושאינם מתערבבים או נפגשים עם המטפלות של הילדים. לדמות הגיבורה בחרתי את השם אנג'ל, כי היא סוג של מלאך, כביכול לא לגמרי מציאותית ומתכתבת עם הגיבור של "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה, שיורד ארצה כדי לטלטל את העניינים.

 

ש: בקרדיטים מופיעים שני שמות: דינו ואמירה. האם היה להם חלק בתסריט?

ת: דינו הוא הבן שלי ואמירה הייתה המטפלת שטפלה בו אחרי הלימודים. הרצון שלי לעשות את הסרט התחיל מהם. כשהתבוננתי על מערכת היחסים ביניהם, הבנתי שבני, שהיה אז בן 7, הכיר את אמירה טוב יותר משהכיר אותי. הוא הכיר את המשפחה שלה, את הבעיות הרפואיות שלה ואפילו נסע עמה למרוקו פעם אחת. בבתים של הורים גרושים הנשים הללו הופכות למשענת לילדים. ההורים שוקעים בחייהם המקצועיים, מבלי לדעת שכל זה מתאפשר הודות לנשים הללו. אלו נשים המבלות עם הילדים שלהם הרבה יותר זמן מאשר עם הילדים שלהן עצמן. רציתי לספר על מערכות היחסים הללו ועל הקיר הבלתי נראה, הקיים בין הנשים הללו להורים.

 

ש: הבן של אנג'ל חי בחוף השנהב, זו סיטואציה קשה ואבסורדית, האם מעבר לקומדיה יש ניסיון לעורר מודעות?

ת: זו המציאות, הנשים שאנו שוכרים לטפל בילדים שלנו משאירות את הילדים שלהן בארץ מוצאן. זו אחת השאלות שהסרט שואל, איך אנג'ל יכולה להתחבר לילד זר בפריז, כשהילד שלה גדל במקום אחר. הקשר הזה שלעיתים יכול להפוך לקשר אימהי הוא מורכב מאד. ויש גם צביעות פוליטית, בפריז חסרים גני ילדים והורים נאלצים להעסיק נשים ללא מסמכים ואישורי עבודה ומנגד חייבים להצהיר עליהן כדי שיקבלו ביטוח רפואי. יש מפעל שלם מאחורי העובדות הללו בשל חיוניותן. אני מקווה שהסרט שופך אור על המצב החריג הזה בו נשים כל כך חיוניות, כמעט ואינן זוכות ליחס.  

 

ש: האם נפגשת עם מטפלות לצורך כתיבת התסריט, מה היה התהליך?

ת: זה היה תהליך ארוך, חשבתי על הדמויות של אנג'ל, ארתור ואמו הלן ובמהלך בניית העלילה נוספו דמויות נוספות. אהבתי את הרעיון שאנג'ל יוצאת להגנת הנשים ומנסה לשפר את מצבן, וכך נוספו המשפחה השנייה ועורך הדין המאוהב בה.

פגשתי באישה שהפכה למעין יו"ר ארגון, שסייעה למטפלות לדאוג לעניינן, לארגן מסמכים, לטפל בתנאים. היא שימשה מקור השראה לדמותה של אנג'ל. היה לי חשוב לעצב דמות חזקה שלא התחילה כמטפלת, הנהנת מריחוק מסוים שמאפשר לה לראות את הדברים מזווית אחרת.

לגבי עורך הדין הבא לעזרתה של אנג'ל, בחרתי בכוונה בעורך דין שחור, כדי לשבור את הקו הרגיל של עורך דין לבן ובעל מצפון הבא לעזרת החלשים. יצרנו דמות של בן למשפחה מבוססת שלמד, התקדם ונטמע לגמרי בחברה הלבנה שעליו לקבל החלטות האם הוא נלחם לעשות כסף כפי שמצפים ממנו או על ערכים. במקרה הזה האהבה היא הכוח המניע אותו להגיע למודעות.

רציתי ליצור קומדיה חברתית בת זמננו שתאפשר לצופים להזדהות עם גיבורה שחורה.

 

ש: איך נבחרו השחקנים ?

ת: איי האידרה הייתה במחשבתי כבר בתהליך הכתיבה. בסרט "סה לה וי" של נקש וטולדנו היא הפגינה את כל האנרגיה שחשבתי שנכונה לאנג'ל. היא שחקנית נפלאה ובעלת כריזמה נדירה המתאימה לתפקיד אנג'ל. את התפקיד של הלן כתבתי עבור לאה דרוקר, זה תפקיד לא קל, היא שם ולא שם, עד שהיא פוקחת את עיניה ורואה את הנשים הללו. לתפקיד הילד עשינו אודישנים רבים וצפינו בקלטות רבות, עד שהגיעה זו של וידאל ארזוני, שכבר הופיע בסרט באורך מלא. וידאל היה בחירה מובנת מאליה. הבגרות שלו שבתה אותי. אחמד סילה הופיע בקומדיה שאהבתי. יש לו דימוי ציבורי מאד חביב ורציתי לשנות את הדמות המוכרת שלו והוא ידע מיד איך להתאים את עצמו.

 

ש: איך בחרת את הכיכר?

ת: זו כיכר אנבר, שבקרוב יחליפו את שמה לכיכר ז'אן קלוד קרייה, התסריטאי הענק שגר לצידה וזה מאד משמח אותי. הכיכר נמצאת בין שתי שכונות שונות לגמרי זו מזו.  הכיכר הזו היא מאד סימבולית. היא נמצאת בליבו של הרובע ה-9 ואפשר למצוא בה נשים מצפון אפריקה, מאפריקה ומאסיה. פריז היא עיר יקרה במיוחד, כל אחד עוטה עליו מסכה, כזו שמשדרת הצלחה. זה מראה מעט מטריד, לראות את הנשים הללו עוברות עם עגלות ונכנסות לבתי המגורים היקרים הללו, שהם כל כך שונים מהשכונות שהן גרות בהן. מאד רציתי שלעוולות הללו בחברה שלנו יהיה ביטוי בסרט.

 

ש: למה בחרת בשיר של בורביל לסיים איתו את הסרט ?

ת: את המוסיקה לסרט כתב אחי, עמנואל רמבלדי במטרה לשרת את היחסים בין אנג'ל וארתור ברגעים נטולי דיאלוג. הוא הלחין כמה קטעים בהשראת פזמונים אפריקאים, המדגישים את הריחוק שאנג'ל חשה למקורותיה ואת התקרבותה אליהם. כמו הריקוד שלה עם ארתור במטבח. בחרתי בשיר הסיום של בורביל "עדינות" על מנת להעביר מסר לצרפתים. רוך הוא ערך שאנו נוטים לשפוט כחמוד, אך  עבורי זה דבר חיוני. רוך הוא המילים, הדרך בה אתה אומר אותן והמשמעות היא לשים לב, להבחין, גם באחר.

 

ז'וליאן רמבלדי

במאי ותסריטאי. "מטפלות בעניינים" הוא סרטו החמישי. אחד מסרטיו הקודמים "הרופא האפריקאי" עוסק גם הוא בהתמודדות של שחורים עם החברה הלבנה ומוקרן בנטפליקס. סרטו הקודם "אלה החיים" התרחש בבית יולדות ושזר סיפורים של נשים שונות מרקעים שונים בזמן, לפני ואחרי לידה.

 

איי האידרה

החלה לשחק בשנת 2007. הפריצה הגדול היתה בסרטם של טולדנו ונקש "סה לה וי" עליו היתה מועמדת לפרס הסזאר ולפרס הלומייר כשחקנית המבטיחה. בקרוב נוכל לראותה בתפקיד הרופאה בסרט המרגש "חדר הפלאות". 

 

לאה דרוקר

בת זוגו של הבמאי ואם ביתו, נולדה למשפחה יהודית. משנת 1991 הופיעה בעשרות סרטים ותוכניות טלוויזיה. על תפקידה בסרט "משמורת" זכתה בשלל פרסים כולל בסזאר, פרס לו היא מועמדת גם השנה על הסרט "הקיץ האחרון". השתתפה בסדרה "הסוכנות" שהוקרנה בהוט. 

קולנוע חדש בע"מ מציג לאהוב פשוט The Nature Of Love סרטה של מוניה שוקרי A Film By Monia Chokri

 

קולנוע חדש  בע"מ מציג לאהוב פשוט The Nature Of Love

סרטה של מוניה שוקרי  A Film By Monia Chokri

 הבחירה הרשמית פסטיבל קאן במסגרת תחרות מבט מסוים

מה קורה כששני הפכים, בני זוג מרקעים חברתיים ותרבותיים מתאהבים, האם יש עתיד ליחסים האלו

 

הביקורות בקאן לאחר הקרנת הסרט היו נלהבות

חכם, סקסי, מביא מבט מעניין וחדש על אהבה

 

ולדברי הבמאית מה שהוביל אותה הוא להראות את הסיפור דרך עיניה של הגיבורה כולל סצנות האהבה

טריילר יוטיוב

 https://www.youtube.com/watch?v=wUThsll8kS8

  

סופיה היא מרצה לפילוסופיה בשנות הארבעים לחייה מנהלת זוגיות יציבה עם קסבייה. בין אין ספור פתיחות בגלריות וארוחות ערב מי שם לב שחלפו כבר עשר שנים  משותפות. ואז מגיע סילבן- גבר צעיר בנוי לתלפיות, שנשכר לשפץ את הבית החדש של הזוג. הרומן שניצת בין סופיה לסילבן מנפץ את עולמם. אומרים שהפכים נמשכים אך האם הם יכולים לשרוד לאורך זמן?

 

מוניה שוקרי לוקחת את ז'אנר הקומדיה הרומנטית ונוטעת בו הרבה עומק ושנינות. תוך שהיא מספקת אבחנות דקות על אהבה, תשוקה וגם פערי המעמדות בחברה המערבית המודרנית.

 

צוות יוצרים

תסריט ובימוי :מוניה שוקרי

צילום : אנדרה טורפין

עריכה: פולין גאייר

מוסיקה מקורית : אמיל סורנין

הפקה: סילבן קורבי, ננסי גרנט , נתנאל קרמיץ, אלישע קרמיץ.

 

שחקנים

סופיה: מגלי לפין- בלונדו

סילבן : פייר -איב קרדינל

פרנסואז: מוניה שוקרי

קסבייה: פרנץ וילאם ראומה

פיליפ : סטיב לפלנט

 

קנדה צרפת 2023, 111 דקות

צרפתית , תרגום לעבירת ואנגלית.

 

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

החל מהאחד בפברואר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.

 

ראיון עם הבמאית

ש: מה גרם לך לבחון סיפור אהבה רומנטי מזווית חברתית?

ת: זו היתה בחירה ברורה מאליה, סיפורים רומנטיים תמיד מוצגים בסרטים בצורה אידילית. כמעט ולא מתייחסים לסביבה החברתית בהם הם מתרחשים. אבל לרקע החברתי יש מקום חשוב מאד בדרך שזוגיות מתפתחת. אני חוויתי כמה סוגים של מערכות יחסים שהביאו אותי למודעות לגורמים שונים שמשפעים על היחסים מלבד בני הזוג עצמם. בשלב מסוים הסביבה היא שמשפיעה על היחסים, החברים, המשפחה, העבודה, שכונת המגורים, הכל מתחיל בסופו של דבר להכביד על היחסים.

העניין הגדול ביותר שלי היה לספר סיפור אהבה. זה כבר הפך לעניין אובססיבי בכל גוף העבודה שלי, הרצון להבין את המסע אל האהבה והמכשולים. אבל גם רציתי לבחון מפגש בין שני עולמות מאד שונים. מה קורה כששני אנשים הבאים מרקעים מאד שונים מתאהבים?

 

התחלתי לחשוב על הפרויקט אצלי בראש כבר לפני חמש שנים.  בינתיים ביימתי את סרטי הראשון ועשיתי כמה עבודת משחק. התחלתי לכתוב פיזית שנתיים וחצי לפני הצילומים.

קראתי המון ספרים, המון ספרי פילוסופיה כל דבר שיכול היה לסייע בידי להבין את העולם ואת החשיבה של סופיה , כל הוגי הדעות שקראתי את מחשבותיהם על אהבה היו גברים ורק בסוף התהליך בשלב עריכת הסרט. נתקלתי בספריה של הפילוסופית בל הוקס ולכן הוספתי את דבריה בקרינות לאחר שהסתיימו הצילומים. כמובן שקראתי גם את חנה ארנדט אבל חשבי שהדרך שהיא רואה את הדברים היא מעט משונה. והעובדה שרוב הכותבים הם גברים גרמה לי לחשוב שאנחנו מתוכננים לחשוב כמו שהגברים חושבים , רואים ופועלים לפי הדרך שהם רואים את האהבה ואפילו את הדרך בה אנו מדמיינים אהבה רומנטית במחשבות שלנו. כשנתקלתי בספרה של בל הוקס,  "הכל על אהבה", מצאתי שהוא מעמיק ומלא תובנות. זה ספר שמלמד אותנו איך לאהוב בצורה טובה יותר. והחשוב ביותר הוא אומר שהאושר שלנו לא תלוי באדם האחר. זה שינה את חיי הבנתי שאנחנו כיחידים אחראים על הרגשות שלנו

 

ש:למרות שאת מתייחסת לנושא האהבה ברצינות רבה יש רגעים  קומיים רבים.

ת: אנחנו חיים בתקופה שמאופיינת בציניות וזה בא לידי ביטוי בקולנוע. אבל הרבה יותר קשה להביא את עצמך לחשוף את הרגשות שלך. פתאום הבנתי כמה כל זה מעניין. אולי כי אני מזדקנת והתמודדתי עם כמה אתגרים רומנטיים חוויתי כמה חוויות שגרמו לי להבין את עצמי יותר טוב. ניסיון החיים שלי בשלושת השנים האחרונות הביא אותי לקלף את הציניות הזו.  כשאנשים קראו את התסריט הם אמרו לי שהם ממש צחקו ואני אמרתי זה שונה כשתראו את הסרט . יש רגעים מצחיקים אבל חשבתי שזה חשוב יותר לבחון את הצד האנושי בכל נושא המעמדות. אני בחרתי להדגיש אמפטיה במקום ללחוץ על צחוקים, זו החלטה מכוונת בה אני גאה מאד.

 

ש: הנושא של הזדקנות נוכח מאד בסרט, האם זה נובע מן היחס שלך לזמן?

ת: הזמן הוא תמיד עניין כשאתה מתאהב. כשאתה חי את התשוקה שלף. יש התייחסויות רבות לילדות שלי ולהתבגרות שלי אבל הם נוכחים רק עבורי. המפגש של סופיה עם סילבן מצית משהו פנימי, משהו שמעורר איזה סוג של נעורים לפני שעוברים לגיל המעבר. דבר נוסף הוא ההתמודדות עם נושא האימהות, סופיה מעלה את זה פעמיים, פעם במכונית היא אומרת , "לגדל ילדים בתקופה הזו ובגיל הזה זה סיוט". ופעם היא אומרת לסילבן," מעולם לא רציתי ילדים אבל איתך יתכן שהייתי מחבבת את זה." היא שואלת את עצמה כמו רבים היום, האם הייתי צריכה ללדת. אין לי ילדים כיון שהיססתי זמן רב ושנית כיון שלהביא ילד היום זה סוג של עבדות עבור האישה. נשים נשאלות תמיד אם הן רוצות ילדים. הייתי במערכת יחסים עם גבר במשך עשר שנים ואיש מעולם לא שאל אותו את השאלה הזו. הגברים חייבים להבין את המעמסה שזה מהווה עלינו והדרך היחדה להתמודד עם זה היא שנשים יכתבו את הסיפור שלהן שתינתן להן הזכות לספר ולחלוק את הסיפור שלהן.

 

ש: הסרט אמנם בוחן את היחסים הרומנטיים מבחינה אינטלקטואלית אבל הוא גם מאד חושני איך ניגשת לצלם את הסצנות הללו?

ת: זה היה אתגר יש כל כך הרסה סצנות סקס בקולנוע. זה מעולם לא עניין אותי , זה בדרך כלל תיאור גרפי, עבורי לסצנות סקס יש הצדקה רק אם הן מקדמות את העלילה. אנחנו מותנים במה שגברים חושבים שהוא סקסי, נקודת המבט הגברית, התפיסה היא שגוף האישה הוא סקסי וגוף הגבר הוא לא.  כנשים אנחנו חשופות לעבדה שנשים חייבות לחשוף את גופן, האתגר שלי היה איך לא להראות את גופה החשוף של השחקנית. רציתי להראות את הסצנה מנקודת המבט שלה. אז צילמנו את הגוף של סילבן, גם סצנת הליקוק היא מנקודת המבט שלה. זו הדרך שלי לומר לנשים " אתן חופשיות להביא את המיניות שלכן , לומר מה שאתן רוצות לומר" . התייחסתי לסצנות הסקס כמו לסנות של דיאלוג, כדי לקדם את הסיפור.  

 

ש: השאלה הגדולה של הסרט היא האם קשר רומנטי בין אנשים כל כך שונים הוא אפשרי, האם גיבשת דעה לכאן או לכאן לגבי הנושא הזה?

ת: אני חושבת ששני אנשים יכולים לאהוב אחד את השני למרות הבדלים רבים. אבל זהו אתגר גדול הדורש נחישות. הבחירה באהבה כמו שנכתב בספרה של בל  הוקס, היא הבחירה להתחבר, למצוא את עצמנו אצל האחר.

 

מוניה שוקרי

למדה בקונסרבטוריון של מונטריאול לאומנויות הבמה. שחקנית, תסריטאית ובמאית.

עבדה גם בקנדה ובצרפת כשחקנית תיאטרון וקולנוע. סרט הבכורה שלה היה סרט קצר שיצרה ב- 2013, "אישיות יוצת דופן". אותו ערך הבמאי קסבייה דולן. הסרט זכה בפרסים רבים. היא כתבה וביימה את הסרט "אהובתו של אחי", שיצא ב2019, והוצג במסגרת התחרות מבט מסוים, בפסטיבל קאן. בסרט השתתף גם ששון גבאי. סרטה השני, "בייסיטריות", הוצג בפסטיבל סאנדנס. היא הופיע בסרטיהם של במאים קנדיים חשובים וכן בקולנוע הצרפתי , והופיעה  כשחקנית בכמה מסרטיו של קסבייה דולן.

העבריינים סרטו של רודריגו מורנו The Delinquents

 

העבריינים סרטו של רודריגו מורנו  A flm by Rodrigo Moreno

 

 השתתף בתחרות "מבט מסוים"  פסטיבל קאן

נציג ארגנטינה לתחרות האוסקר

זוכה ציון לשבח לצוות השחקנים בפסטיבל הקולנוע בירושלים

זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל שיקאגו

זוכה הפרס הראשי בפסטיבל גנט

זוכה בפרס הסרט הטוב ביורת התחרות תרנגול הזהב

ובעוד שלל פרסים ומועמדויות

  

אחת התגליות של פסטיבל קאן האחרון הייתה הדרמה המבריקה הזו, העוקבת אחר בנקאי מבואנוס איירס שמחליט להפוך לפושע: הוא שם את ידיו על ערימות של מזומנים ולאחר מכן משכנע את עמיתו להסתיר את ההון. מציאות חייהם החדשה כפורעי חוק חובבים מייצרת ביניהם שותפות גורל וגורמת להם לתהות: האם זה אפשרי בכלל לחמוק מהמציאות הקפיטליסטית? ומה המחיר?

סרטו של רודריגו מורנו יוצא לדרך על מי מנוחות, אך מעמיק ומסתבך ככל שהוא מתקדם, וזאת מבלי לחסוך בהומור. בהוליווד רפורטר תיארו את הסרט כסאגת שוד קסומה "שבמהלכה דבר לא נותר ביד המקרה, ובכל זאת הכל נראה אפשרי".

 

  

צוות אמנותי

תסריט ובימוי : רודריגו מורנו

צילום: אלחו מגילו

עריכה: קרן אקרמן, מנואל פררי, ניקולאס גולדבלטץ

הפקה: אזקיאל ברובינסקי

 

שחקנים

מוראן: דניאל אליאס

רומאן: אסטבן ביגלארדי

נורמה : מרגריטה מולפינו

של טורו : גרמן דה סילבה

 

ארגנטינה 2023 , 180 דקות ,

ספרדית תרגום לעברית ואנגלית

 

החל מן ה 4 בינואר ,

בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ.

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

 

על הבמאי רודריגו מורנו

יליד ארגנטינה, 1972,סרטו הראשון אותו יצר ב 1998, "התקופה הרעה", זכה בציון לשבח בפרס פיפרסקי, בתחרות הקולנוע הלטיני במאר דל פלאטה. את סרטו הבא יצר בשיתוף פעולה עם שני במאים שונים , ואז חזר לביים לבד , "אל קוסטדיו", שהתחרה בפסטיבל ברלין וזכה בפרס אלפרד באור, וכן זכה בעוד כ 30 פרסים ברחבי העולם. הוא חזר לפסטיבל ברלין בשנת 2011 עם הסרט

" עולם מסתורי" . בשנת 2014 הוא הציג את הסרט ריימן, במסגרת הספקטרום בפסטיבל רוטרדם. בשנת 2017 יצר את הסרט "עיר בפרובינציה". ב'קריירה שלו יצר רודריגו עשרה סרטים קצרים ובאורך מלא, והפיק ארבעה סרטים.

://youtu.be/bzgESjXzw4Y

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאסטר שפית The Kitchen Brigade סרט חדש החל ב 3 באוגוסט, בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

מאסטר שפית - The Kitchen Brigade

 סרטו של לואי-ז'וליאן פטי

 A Film by Louis- Julien Petit

 

קאתי חולמת לפתוח מסעדה משלה. כאשר אנחנו פוגשים אותה, היא עובדת אצל שפית סלבריטאית, שמבשלת הרבה פחות טוב ממנה, ועוזבת בטריקת דלת. היא מתקשה למצוא עבודה חדשה ובסופו של דבר מתחילה לעבוד כטבחית בקפיטריה של מרכז קליטה לנערים מהגרים, המגיעים לצרפת ממדינות אפריקה. ההתחלה, כמובן, לא פשוטה, אך בהדרגה התשוקה של קאתי לבישול משפיעה על הנערים, וגם להם יש שיעור או שניים ללמד אותה.

הבמאי לואי-ז'וליאן פטי רוקח את השילוב של צדק חברתי, קבלה, חלומות והומור, מתבל בגסטרונומיה צרפתית ומגיש דרמה קומית מהנה ומחממת לב.

 בימוי: לואי- ז'וליאן פטי

תסריט: לואי- ז'וליאן פטי, ליסה בן גיגי, סופי בנסעדון, בשיתוף תומא פויל.

הפקה: ליסה בן גיגי , סרטי  אפולו

מוסיקה מקורית: לורן פרז דל מאר.

 

משחק:

קאתי-מרי – השפית: אודרי למי,

לורנצו: פרנסואה קלוזה,

סבין: שנטל נוביר,

פאטו: פאטומאטה קאבה.

 

צרפת 2022

 

97 דקות | צרפתית | תרגום לעברית ואנגלית

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.

 

החל ב 3 באוגוסט, בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

 

לואי – ז'וליאן פטי. 

 

צרפת 2022

 

97 דקות | צרפתית | תרגום לעברית ואנגלית

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.

מישהו שומע אותי - סרט צרפתי מצחיק כדאי ללכת

 

מישהו שומע אותי   On est fait pour s'entendre

בימוי: פסקל אלבה

שחקנים: סנדרין קיברלין, פסקל אלבה, ולרי דונזלי, פרנסואה  ברלאן, עמנואל דבוס,

קומדיה, דרמה 93 דקות

צרפתית. תרגום לעברית ואנגלית.

צרפת 2021

 

 הסרט יצא לאקרנים ב 15 ליוני בסינמטק תל אביב וברחבי  הארץ

מהמפיקים של "משפחת בלייה", מגיע סרט חדש ומחמם לב

אנטואן (פסקל אלבה), מורה להיסטוריה בן 50 וקצת, מגלה שהוא הופך בהדרגה לכבד שמיעה. 

ללא יכולת או רצון להודות במוגבלותו החדשה, הוא כופה על עצמו להתנתק מהחברה ולחיות בבועה משלו, בעוד שחבריו וסביבתו הקרובה מוצאים את התנהגותו יותר ויותר מוזרה. 

מפגש מפתיע עם קלייר (סנדרין קיברלין), אלמנה ואם לילדה קטנה שהפסיקה לדבר, יוביל אותו להיפתח אל העולם, ואולי גם ללמוד לאהוב מחדש.

 

 

דבריו של פסקל אלבה.

רצתי לעשות את הסרט הזה אחרי עבודה על דרמות וסרטי מתח. לצור קומדיה רומנטית. ולמה הנושא הזה,  תהליך איבוד השמיעה. ובכן הילדים שלי הפנו אותי לכך שהנושא הזה נמצא מתחת לאף. אני שומע הרבה פחות. לא חשבתי שאירוע מחיי יכול להיות נושא לסרט. בתחילה נרתעתי, אבל אחרי שקראתי את ספרו של דויד לודג', הסופר הבריטי, "גזר דין חרשות". הגעתי למסקנה שעלי לעשות את זה. התרשמתי מן הדרך שהוא העביר את תחושותיו כשהוא החל לאבד שמיעה. העניין היה למצוא את הסיפור שלא יוביל לסוג של מחקר רפואי על הטיפול בבעיה.

הסיפור שלי קיבל תפנית בזמן הכתיבה לסוג של קומדיה רומנטית. אני לא לגמרי מבין מה המשמעות של זה בימינו, אני יכול לומר שהסרט שלי הוא קומדיה על דייטים.

 

הסיטואציה שאנשים שמאבדים את השמיעה נמצאים בה, היא כל כך קשה שלא יכולתי למצוא דרך אחרת לספר את הסיפור. לצחוק ממוגבלות בגלל שמיעה, אין לי בעייה עם זה, זה הופיע בתיאטרון עוד מימי קדם ותמיד בצורה קומית. אנחנו מתקשים יותר לצחוק כשמנסים לעשות צחוק מלקות ראייה.

כמו בסצינה שהוא מוציא מן הארון את הלקות שלו וכולם מבינים וממשיכים הלאה, ואחד אפילו אומר לו, "אני שמח לשמוע שזו הבעיה שלך יותר מאשר לו הייתי אומר לי שאתה בדיכאון".

לפני שהוא הוציא את הסיפור הוא התלבט הרבה וזה גרם לו סבל רב, אבל ברגע שהוא עשה את זה הוא גילה שכולם מקבלים את זה בטיבעיות וממשיכים הלאה.

ואז התרכזתי במפגש בין הדמות שלי ולבין האישה, סנדרין קיברלן, והבת שלה. הילדה שלא אומרת מילה מאז מותו שלא אביה. יצירת המפגש בין איש שמתחיל לא לשמוע לילדה שלא מוציאה מילה, מובילה למצבים קומיים.

עברתי בחיים מצבים מאד מצחיקים ומאד גרוטסקיים  בהם לא הבנתי דברים כי לא שמעתי מה נאמר לי. לחיות בחוסר הבנה מוחלט זה יכול להיות מצחיק. השם הראשוני לסרט היה - חוסר הבנה. המוגבלות הזו יכולה לעצבן את האנשים מסביבך כי יש נטייה לבקש לחזור על מה שהאדם מולך רק עכשיו אמר לך. ויש מצבים שאתה מתעייף לשאול מה נאמר ואתה מוותר, אבל מעמיד פנים שאתה מבין מה קורה מסביב.

הסרט מתחיל בשלב של הכחשה, עובר לשלב הבושה וההסתרה, מצב שמאלץ אותו להעמיד פנים וכל המצבים הללו יוצרים סיטואצית מצחיקות. הייתי חייב לטפל במצבים האלה עד שמגיעים לשלב הקבלה. זה מעניין מבחינת הדרמטורגיה אבל זה נכון כי זה אקטואלי מן הבחינה הכרונולגית של התפתחות הדברים.

כשמתחיל השמוש במכשיר שמיעה יש תהליך לא פשוט של המוח שעליו לקבל את השינוי, עד שמגיע שלב הקבלה המוחלט.

 

יש בסרט מפגש בין הגבור לאמא שלו והיא אומרת לו "אביך אולי לא היה חרש, אבל הוא מעולם לא גילה ענין באף אחד".

והסרט הוא על אדם שלומד להקשיב. ברגע שהוא מגלה שיש לו לקות שמיעה. הלקות שלו מלמדת אותו להתמודד עם בעיה אחרת שלו שלא קשורה לשמיעה, חוסר היכולת שלו להכיל ולהתייחס לאנשים אחרים.

אני אישית אהבתי את השקט והתסדרתי בלי אנשים, אבל ככל שהלקות שלי גברה גילתי את הצורך להתקרב יותר ויותר.

 

כמה מספרים

מחקרים שנעשו מראים שקרוב לחצי מליארד בני אדם בעולם  יאלצו להמודד עם אובדן שמיעה

בצרפת מדובר בכעשרה מליון איש המהווים כ 16 אחוז מכלל האוכלוסייה.

מעל לגיל 50 אחד מכל שלושה אנשים חווה בעיה של אובדן שמיעה ומעל גיל  80, כל אדם שני.

.

פסקל אלבה

נולד בשנת 1967 למשפחת מהגרים יהודית מאלג'יר. הוא גדל בשטרסבורג. ובגיל 18 עבר לפריז לעסוק במשחק. בשנת 2004 זכה למועמדות הראשונה שלו לסזאר כשחקן המבטיח. היה זה הסרט "אב ובניו", בו שיחק את אחד הבנים של פילים נוארה. היתה זו הפעם הראשונה שאלבה היה שותף גם לכתיבת התסריט.

ב2006 הוא כתב ביחד עם חברו רושדי זם את התסריט לסרטו הראשון של זם,שעסק בסיפור נישואיו לבחורה יהודיה. ואלבה סישחק את החבר הטוב יותר שלו היהודי. ארבע שנים אחר כך זם החזיר לו טובה ושיחק בסרטו הראשון של פסקל אלבה כבמאי, היה זה הסרט "ראש של טורקי" , הככובת בסרט זה היתה רונית אלקבץ וזה היה סרטה הראשון בצרפת.

אלבה הופיע בעשרות סרטים וסרטי טלוויזיה.

הוא ביים שלושה סרטים. סרטו השני "אני סומך עלייך", שעסק בפרשת ההונאה של הצרפתי ישראלי, גי'לבר שיקלי, צולם ברובו בישראל.

אלבה ביקר בישראל מספר פעמים, באחת מהם הגיע כאורח פסטיבל הקולנוע הצרפתי, להציג את סרטו "חמש האצבעות של היד", סרטו של אלכנסדר ארקדי, בו שיחק את אחד האחים במשפחת פשע יהודית צרפתית.

 

 

סנדרין קיברלן

בת למשפחה יהודית ממוצא פולני שהגרה לצרפת.

זכתה בשני פרסי סזאר האחד לשחקנית מבטיחה והשני לשחקנית ראשית, על תפקידה בסרטו המשעש של אלבר דופטנטל "9 חודשים".

היתה מועמדת ואף זכתה בכמה פרסים נוספים.

הופיעה בסרטים רבים ואף הקליטה מספר אלבומים, ב2022 יצא לאקרנים סרטה הראשון כבמאית. תסריטאית.  "נערה קורנת", שעסק בבחורה יהודיה, תלמידת משחק בימי הכיבש הנאצי בפריז.

בסדרה "10 אחוז" כיכבה בפרק משעשע שבו השחקנית סנדרין קיברלן רוצה לפרוש ממשחק כדי להפוך לסטנדפיסטית.

בתה סוזן לינדון, ממשיכה את דרכם של הוריה( אביה השחקן ונסן לינדון)  ובשנת 2020 ביימה בגיל 21 את סרטה העלילתי הראשון 16" אביבים".