תא מס' 6 סרטו של הבמאי הפיני העולה יוהו קוסמאנן

 מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט שאינו דובר אנגלית הטוב ביותר 2022

ברשימה המצומצמת של המועמדים לאוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר 2022

מועמד ל - Satellite Award לסרט הבינלאומי הטוב ביותר 2022

מועמד ל - 3 פרסי האקדמיה האירופאית לקולנוע לסרט, לשחקנית ולשחקן הטובים ביותר 2021

זוכה פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר פסטיבל ירושלים 2021

סרטו של הבמאי הפיני העולה יוהו קוסמאנן ("היום המאושר ביותר בחייו של אולי מאקי").

אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים. לורה, פינית צעירה עוזבת את מוסקבה לאחר רומן כושל ועולה על רכבת לכיוון הקוטב הצפוני. היא נאלצת לבלות את הנסיעה הארוכה בקרון שינה קטן במחיצתו של כורה רוסי צעיר, מחוספס וגס רוח. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים מפתיעה הנפתחת בעוינות הדדית אך מקבלת תפנית מרגשת ובלתי צפויה המאלצת אותם להתמודד עם הכמיהה המשותפת לקשר אנושי.

טריילר:

https://www.youtube.com/watch?v=BmuaEfE1oK0

 

במאי:           יוהו קוסמאנן

שחקנים:       סיידי הארלה, יורי בוריסוב

 

פינלנד, גרמניה, אסטוניה, רוסיה 2021 | 106 דקות | רוסית, פינית | תרגום לעברית

הפצה בישראל סרטי נחשון בע"מ

"סרט משובח מהמעלה הראשונה" Le Parisien

 

"מסע יפהפה, לילי ומהפנט" Marie Clair

 

"מסע ששווה לצאת אליו" Globe & Mail

 

"סרט כל כך מיוחד ויפה על רושם ראשוני וטעויות בשיפוט" אורון שמיר, סריטה

 

"כמה יופי וקסם מחכים למי שיטרח להסתכל סביבו ולדבר עם מי שלצידו"  אבנר שביט, וואלה

 

"סרט מלא הומור וחום אנושי מופלא"  The Guardian

 

"קסם של סרט שרק הולך וגדל. תסריט, בימוי ומשחק ייחודיים ורעננים" Time Out  

 

 הערת הבמאי

עבורי הקולנוע הוא אמצעי לבנות חיים , הוא מסייע להביא מעט הגיון לתחושת הבלבול, הוא מקל על הכאב והוא גורם לנו לצחוק למול הפחדים שלנו.

 

זהו סיפורה של לורה שתמיד נמצאת בתזוזה, תמיד הולכת לאנשהו מבלי להגיע לשום מקום. לא מרגישה בבית בשום מקום גם כשהיא עם עצמה וגם כשהיא עם אחרים. היא חסרת מנוחה אבל כנראה תישאר תקועה באיזה שהוא מקום אותו כנראה לא תעזוב.

ברכבת ממוסקבה למורמנסק היא פוגשת בואדים, כורה רוסי, מחוספס וגס רוח הצעיר ממנה בעשר שנים. התא ברכבת נראה כמו הדבר היחיד שמחבר ביניהם. ראשיתו של המסע הוא מאבק בלתי פוסק בין שני אגואים.

ואדים רוצה שיחשבו שהוא גבר בעל עוצמה ולורה המעדיפה שלא יבחינו בה בכלל.

המציאות האבסורדית שבאה בעקבות התפוררות ברית המועצות משמשת מסגרת נפלאה לסיפור פשוט העוקב אחרי שני אנשים בשולי החברה.

כוחו של הסרט הוא בטקסטורה ובדימויים, השתמשנו בפילם שהוא החומר הטוב ביותר להענקת טקסטורה חושנית לחומר המצולם. הפרטים בסרט הזה הם חשובים ורציתי לצלם אותם כך שהקהל יוכל להבחין בהם, שהוא יוכל לחוש את הריח בתא ואת מגע הווילון הסינטטי.

 

השתמשנו בסטים מפורטים של המקומות בהם צילמנו, הרכבת, העיר, הכפר, הבר.

זו עבודה מהחלומות למעצב הקול, צלילי הרכבת יכולים להישמע כמו מוסיקה ויכולים להדגיש רגעים דרמטיים, להקליל את האווירה ולקדם או להאט את הקצב. צלילי הרכבת על הפסים הם גם דימוי נהדר לזמן החולף.

 

רציתי שהמציאות האבסורדית תיראה בכל המורכבות שלה ולכן העדפנו לצלם במקומות עצמם ולא באולפן ועם אנשים אמיתיים ולא שחקנים מקצועיים, אף כי את הדמויות הראשיות מגלמים שחקנים מקצועיים.

הסרט הוא כמו נהר הזורם בקצב מואץ כשהוא מתקרב למפל. גועש כשהוא נגיע לנקודות צרות בדרכו, במפגש עם האבנים. עם הגיעו למים השקטים של האגם, שני אנשים בודדים יחלקו רגע של חיבור כשיבינו שהאדם שממולם דומה להם מאד.

המטרה שלי היא שהסרט שלי ילווה את הצופה אל מחוץ לאולם הקולנוע בהרגשה מנחמת של קבלת החיים עם כל המגוחך שבהם.

 

יוהו קוסמאנן הוא יוצר קולנוע פיני שבסיסו בהלסינקי.

יליד 1979. סיים את בית הספר לקולנוע באוניברסיטת הלסינקי בשנת 2014.

סרטו הראשון, מוכרי הציורים, זכה בפרס הראשון בפסטיבל קאן בתחרות הסינפאונדסיון 2010.

סרטו השני, "היום המאושר ביותר בחיי אולי מאקי" זכה בפרס הראשון במסגרת "מבט מסויים" בקאן 2018.  במקביל לעשיית סרטים זוכי פרסים הוא מביים תיאטרון ואופרה אוונגרדית וייסד פסטיבל קולנוע בעיר הולדתו קוקולה.

 

סיידי הארלה

למדה משחק בבית הספר לתיאטרון של הלסינקי. בת למשפחת אמנים. סבא רבא שלה היה תסריטאי, סבה היה שחקן ידוע בפינלנד, אביה אמן סביבתי ואחותה במאית תיאטרון. הופיעה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע.

נבחרה לאחד הכוכבים האירופאים המבטיחים בעקבות תפקידה בסרט זה.

 

יורי בוריסוב

למד בבית הספר לתיאטרון. עם סיום לימודיו הצטרף לתיאטרון היוקרתי סאטיריקון.

מופיע בסרטים ובטלוויזיה משנת 2010.

ב - 2020 כיכב בסרט קלשניקוב (סיפור חייו של הגנרל וממציא כלי הנשק הרוסי) עליו זכה בפרס.

זוכה Golden Unicorn Award למצוינות אומנותית על משחקו בסרט "קפטן וולקונוגוב ברח".

על הופעתו ב"תא מספר 6" זכה בפרסי השחקן הטוב ביותר של פסטיבלי ויאדוליד וסאו פאולו. 

 לאתר סרטי נחשון 

טייסת משנה Copilot סרטה של אן זוהרה ברשד A FILM by Anne Zohara Berached

 

הוצג בבכורה במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין 2021

החל מן ה 15 לספטמבר בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

"מה הדבר הכי מסוכן שעשית בחיים?"

כשאסלי, סטודנטית חריפה למדעים, פוגשת בסעיד הכריזמטי שחולם להיות טייס, בהמבורג התוססת של אמצע שנות ה-90, הם מתאהבים ממבט ראשון. הם מתחתנים ונשבעים להיות נאמנים זה לזה לנצח. העתיד שלהם נראה ורוד, אך כשהמאה ה-21 עומדת בפתח, סעיד יבצע החלטה גורלית, שלא רק תרסק את חלומותיה של אהובתו אסלי, אלא גם תטלטל את העולם כולו כפי שהכרנו אותו מן היסוד. דרמה עוצמתית, מותחת ועוצרת נשימה, שנוגעת לחיים של כולנו.

 צוות יוצרים

בימוי: אן זוהרה ברשד Annw Zohara Bweached

תסריט: סטפני מזרחי, אן זוהרה ברשד Anne Zohara Bershad , stephnie Misrahi

צילום: כריסטופר אאון Christopher Aoun

עריכה: דניס דראהאן

מוסיקה: יבגני גלפרין, סשה גלפרין Evgueni Galperine, Sacha Galperine

הפקה: גרהרד מייקסנר, רומן פול, כריסטיאן סומר

הפקה של רייזור פילמס

 

 שחקנים

אסלי: קנאן קיר Asli- Cannan Kir

סעיד: רוג'ר אזאר Said – Rojer Azar

אמא של אסלי: אוזיי פחט

ג'קי: יאנה יוליה רוט

אמא בלבנון: דארינה אל ג'ונדי

פארס: ניקולאס חאווי

יוליה: ססי צ'ו

גרמניה 2021

118 דקות, גרמנית, אנגלית, טורקית, ערבית.

מתורגם לעברית ואנגלית.

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

 

 

ראיון עם הבמאית

ש: מה הם מקורות ההשראה ליצירת הסרט?

ת: אנחנו חיים בתקופה שמשפחות רבות מתפלגות בגלל אידיאולוגיות שונות. שותפתי לכתיבה סטפני מזרחי ואני רצינו להביא למסך סיפור אהבה שנקרע בעקבות קיטוב פוליטי. אנחנו מאתרות את התקופה של לפני המפץ הגדול של הקיטוב הפוליטי. בסוך שנות ה 90 של המאה הקודמת. אהבה מטורפת על רקע אירוע הסטורי שעוצמת האלימות שבו והכוח הסימבולי שלו פערו חלל ענק ובלתי נגמר בליבנו ובכל העולם כולו.

סרט על כוח ועל חוסר כוח מוחלט, חיים ומוות, זוג שנלחם, משקר כדי להגן על עצמו ואוהב ופוגע אחד בשניה. אישה הנכנסת למצב המשנה את חייה לחלוטין וגם את העולם כולו. אנו מתרכזות בדמותה הטרגית של אסלי בחורה שבסופו של דבר נשבר בה דבר שלא ניתן לתיקון. אסלי שהיתה כל כך קרובה ושלא מפסיקה לשאול את עצמה אם היא היתה יכולה לפעול אחרת.

יחד עם המפיקים התחלתי לאסוף חומרים על הרוצחים ועל נשותיהם, חומר הרקע הזה שימש כרקע לכתיבת התסריט שהתבסס על גורל שתי דמויות ראשיות שעלו מן התחקיר שלנו בחלקו וחלק אחר הגיע מן המחשבה שלנו ובעיקר מן הלב שלנו. בחנו את חייה של אשתו של טרוריסט, את חיי הרגש שלה. הסרט אינו תיאור היסטורי של אירועים שהתרחשו, אלא יותר ההבחנה שלנו והמבט שלנו על סיפורים ואירועים בהם נתקלנו לאורך הדרך.

ש: שני השחקנים מתארים סיפור המתרחש לאורך שש שנים, איך מצאת אותם?

ת: כבר בתהליך הכתיבה היה לי ברור שלא אוכל למצוא את השחקנית בתהליך הרגיל של אודישנים מרשימות שחקנים קיימות. בסרטי הקודמים שיחקו אנשים שלא היו שחקנים את תפקידי המשנה. במקרה הזה חיפשתי שחקנים שיראו כאילו אינם משחקים ושלקהל אין הכרות מוקדמת עם הפנים שלהם, או ההתנהגות שלהם. רציתי למצוא לתפקידים הראשיים ולתפקיד המשנה שחקנים בעלי יכולת משחק גדולה אבל שלא הוכשרו לשחק על במה. שחקנים שאיתם אני אוכל להגדיר ולתרגל את הדרך בה הם יתנהגו לפני המצלמה במקביל לפיתוח התסריט. במקור הרעיון היה להשתמש בפנים לא מוכרות מן התפקיד הראשי ועד לתפקיד הקטן ביותר.

המלהקת סוזנה ריטר ואני ערכנו תהליך של ליהוק שנמשך כמעט שנה. עבדתי עם למעלה מ 500 שחקנים, כאלה ללא הכשרה וכאלה בראשית דרכם. חיברתי חיבורים שונים ביקשתי שיעשו אימפרוביזציות על סיטואציות שלא הכירו בדרכים שונות. כשאני נותנת להם רק את נתוני המכשול והמטרה. זו דרך מצוינת לגלות את האופי שלו או שלה כשהם מתבקשים להגיב בספונטניות בלחץ או מתוך אימפולסיביות, מחוץ לאזור הנוחות שלהם. לא רציתי שהם ישחקו רציתי שהם יבינו מי הם בסיטואציה הנתונה ורציתי לוודא אם הם יכולים להיות אמינים בסיטואציה. רציתי להבטיח שהאופי של האדם מתאים לדמות ואולי הוא או היא הם בעצם הדמות עצמה.

קנאן קיר התאימה מיד לדמות של אסלי, יש בה את מה שאני אוהבת אצל שחקנים, היכולת להכנס לדמות, למצב, להפוך את זה לאמיתי ללא מודעות, מבלי המבט החיצוני של שחקנים על עצמם ויש לה דבר מיוחד לה, דרמה קיומית הנראית היטב בעייניה ובמבטה.

היה לי קושי למצוא את הדמות הראשית השנייה. הסרט שלנו מתחיל עם בחור שהוריו חוו טראומה קשה בעקבות מלחמה. הוא רק הגיע מלבנון למדינה שהיה עליו לבנות את עצמו מחדש. אהבתי את מרבית הלבנונים שחיים בגרמניה, במהלך הליהוק אבל הם לא הצליחו להביא את השורשים הלבנוניים שלהם. היה די ברור שנוכל למצוא את הגבר שלנו רק בלבנון. ערכנו אודישנים באנגלית וצרפתית ל 120 שחקנים בביירות במשך שלושה שבועות. רוג'ר היה השחקן הלפני אחרון שנכנס לחדר. לעולם לא אשכח את העוצמה, האמפטיה והגאווה בה הוא גילם את סעיד לאורך כל הצילומים קיוויתי שאצליח להוציא ממנו את האנרגיה ההיא, אבל זה לא עובד לפי הוראות תפעול. אף טייק לא דומה למשנהו ויחד עם זאת רוג'ר הקרין עוצמה רבה ויצר טייקים מרהיבים, הוא שחקן מוכשר ובעל יכולת אילתור גדולה שבורא מחדש כל סצינה, כל רגע. מה שמניע אותו זה הצורך הבלתי פוסק לעולם לא לשעמם את עצמו. באמצעות הכוח הזה הוא יצר את סעיד. היה לי ברור שגילינו כשרון אבל לאלתר בגרמנית זה לא דבר פשוט. זה לא כמו ללמוד בעל פה, היה עליו למצוא דרך לחשוב בגרמנית. כדי שיוכל לפעול ולהגיב בספונטניות. סיפקנו לו דירה בברלין ,כסף כיס ובסיוע מכון גתה ארגנו לו קורס בן שישה ימים בשבוע לגרמנית קורס שנשמך כמעט שנה. יש לו לא רק כשרון משחק אלא גם יכולת אינטלקטואלית לרכוש שפות.

התחלתי לעשות אימפרוביזציות עם קנאן ורוג'ר שנה לפני תחילת הצילומים. היה לי חשוב לבנות אמון בין השחקנים ובינם לביני. נפגשנו מדי סוף שבוע שני אצלי בחדר המגורים ועשינו חזרות על ההתאהבות שלהם, על הדרך שלהם להפוך לזוג. זוג במערכת יחסים, זוג עם בעיות. השלב השני היה אימפרוביזציות על סיטואציות מתוך התסריט וזה עוד לפני שהם קיבלו לקרוא את התסריט. צילמנו את האימפרוביזציות ואני, התסריאטית השותפה והעורך פיתחנו את התסריט על פי זה. סצינות שלמות נכתבו או נכתבו מחדש. לאחר תהליך כזה של כמה חודשים הם קראו את התסריט בפעם הראשונה. אז ערכנו שיחות ובדיקות וגם הם הביאו לכמה שינויים בתסריט וכך הייתי מסוגלת להגיע לצילומים עם תמונה ברורה מאוד מה אני רוצה ואיך אנחנו רוצים שזה יראה. וזה גם חסך דיונים וויכוחים במהלך הצילומים.

ש: כגרמניה שגדלה במזרח גרמניה ובתו של אלג'יראי עד כמה את רואה את עצמך בדמות של אסלי ובסיפור שלה?

כמו הדמויות בסיפור גדלתי בשני העולמות. כבתו של אלג'יראי במזרח גרמניה אני יודעת למצוא את האיזון בין המערב לתרבות האיסלמית. אבא שלי היה מוסלמי רק כשזה התאים לו. כשהיו לנו אורחים מאלג'יר, הקוראן היה פתוח נאמרו תפילות ובשר החזיר יצא מן הבית. אבי מצא שקשה להיות מוסלמי בגרמניה. והיסודות האלה נמצאים גם בסיפור על חבורה שמנסה לשמר את המסורות שלהם בחברת מהגרים. היחסים שלהם בינם לבין עצמם והדרך בה הרגשות שלהם מוצאות ביטוי.

שני הגיברים מרגישים זרים ובאותה מידה מרגישים בבית בגרמניה. זה חשוב לי להציג את המגוון של המוסלמים בגרמניה. אמא של אסלי היא שמרנית בדרך מסורתית. אבל לא בדרך בה היא שומרת על הדת שלה. לעיתים מה שחשוב הוא המסורת פחות מאשר חוקי הדת. לא אסלי ולא אמה חובשות כיסוי ראש, בעוד שאחותה בחרה בזה והיא מקיימת יותר מצוות דתיות.

סעיד מגיע ממשפחה מאד ליברלית וכיוון שהוא חש זר כשהוא מגיע לגרמניה הוא מוצא נחמה בדת ושוקע בה יותר ויותר. המהפך בעמדות שלו הוא לא דבר שהוא חולק עם אסלי, היא חשה בשינוי אבל אינה מתעמקת בו ואם כן עושה את זה בשלב די מאוחר. הדרך שבה היא מתמודדת עם הדברים אולי נראית משונה בעיניים מערביות אבל זה נחשב מאד מנומס בחברה הערבית הטורקית.

זה משהו שאני מכירה היטב מן הבית שלי, האמת היא לא הדבר החשוב ביותר אלא שימור מערכת היחסים האישית. אסור שנישואים או משפחה יסוכנו או ייפגעו ויש להם חשיבות יותר גדולה מאשר רצון של היחיד או הצרכים שלו.

רגשות כמו עצב ושמחה יוצאים החוצה מיד ובצעקנות. ולכן יש בסרט הרבה דיבורים, צעקות ובכי. בעוד שבצרכים האמיתיים כמעט ולא עוסקים. את התמונות של המשפחה הערבית בלבנון צילמתי עם מחשבה על קרובי הערבים. אנחנו רואים זוג המתנהג בדרך שלא נראה מעולם במשפחה גרמנית רגילה. מצד שני אנחנו רואים את אסלי מנסה להתמוד עם הראדיקליזם של האהבה הגדולה, אנחנו רואים את חוסר היכולת שלה לחלוק את הבעיות עם הסובבים אותה, עם הוריה. ואפילו עם בן זוגה. כתוצאה מן החשש שתחשב רעייה לא ראויה. בת או כלה לא ראויה.

ש: לבסוף אסלי והצופים מתמודדים עם תחושת האשמה, תחושת אשמה כיוון שלא ידענו או לא רצינו לדעת. איך החלטת על הדרך לסיים את הסרט?

ת: הסרט שלי הוא על דרמה בה האדם שאת אוהבת הופך לזר. מה שעניין אותי זו הדרך שאסלי מתמודדת עם הספקות שהיו לה. היא יודעת שהוא מתכנן משהו מאחורי גבה, אבל לא תלך עד הסוף לעימות איתו. היא אוהבת אותו וחוששת שאם תתעמת איתו האהבה תהרס. היא שותקת למען האהבה לא קמה נגד למען דברים שהיא מאמינה בהם, היא לא אומרת בקול גדול את מה שהיא חושבת אלא פועלת בצל כי כך היא גדלה וכי כזו היא.

זה היה אתגר עבור כולנו לא להראות את הדמות הזו שמצטיירת כנאיבית ואולי חסרת ידע, היא אינטלגנטית, חכמה ואמביציוזית, היא השיגה הרבה בהתחשב במקום ממנו הגיעה. אמה ואחותה מנהלות חיים שאין ביניהן כל משותף והיא נאבקה כדי להשיג את צורת החיים שהיא רצתה עבור עצמה. היא לדעתי דמות חזקה אבל כשמדובר ביחסים אישיים היא אינה משתמשת בעוצמה שיש בה.

עבורי הסרט הוא על אישה שמבינה אבל באיחור שהיא יכלה לנהוג בדרך משוחררת יותר. אני מקוה שהסרט יגרום לאנשים לומר לאסלי דברי עם סעיד, תשאלי יותר שאלות, אל תסתפקי במה שהוא מספק, תלכי עם הלב שלך גם אם יש לזה מחיר.

בסוף הסרט היא תתבונן על חייה ותשאל שאלות כל חייה. אנחנו מכירים את המצבים הללו בהם אנחנו שואלים את עצמנו למה נהגנו כמו שנהגנו, אם זאת היתה פעולה לא מודעת, משהו שעשינו מבלי לשאול את עצמנו למה? האם זה משהו שרק קרה לנו? האם הדחקנו? האם באופן מכוון לא הסתכלנו לעומק? זה הרגע בו אנחנו רוצים לשנות ולעשות את הדברים אחרת אבל זה כבר מאוחר וזה משהו שירדוף את אסלי לנצח.

אני רוצה לעשות סרטים שלא יתנו תשובות אלא שישלחו את הצופים מן האולם עם שאלות. שאלות לא פשוטות וכל צופה יענה עליהם בדרך אחרת.

השאלה שהסרט שואל היא אם מישהו אשם כיוון שלא רצה לדעת את האמת ולא בדק אותה, אולי כמו אסלי התושבים בעולם המערבי ילמדו לא להפנות את ראשם ולהודות בדברים גם אם הם כואבים. לעיתים אנחנו נופלים למקום בו אנו עוצמים עין כדי להשיג שלום מדומה, אבל בסופו של דבר זה ירדוף אותנו ויחזור ויפגע בנו.

הבמאית אן זוהרה ברשד

נולדה במזרח גרמניה. לאחר סיום לימודיה עסקה בחינוך במשך שנתיים בלונדון. למדה קולנוע באקדמיה לקולנוע בבאדן. סרטה הדוקומנטרי הראשון הוצג במעל ל 80 פסטיבלים. סרטה העלילתי הארוך הראשון "שתי אמהות" משנת 2013 זכה בפרס בפסטיבל ברלין. סרטה השני מ 2016 "24     שבועות" השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ברלין וזכה בפרס דב הכסף.

 

קנאן קיר

ילידת 1987, למדה ארבע שנים באקדמיה לתיאטרון במנהיים. שיחקה בתיאטרון בהיידלברג.

זהו סרטה החמישי

 

רוג'ר אזאר

נולד בשנת 1992 בלבנון ,למד משחק ותקשורת באוניברסיטה האמריקאית בביירות, התמחה כמורה בשיטת אלכסנדר.

הופיע במספר סרטים ובתיאטרון. מופיע בסרט הנמצא בשלבי סיום, "המשחק במינכן" , לצד שחקנים ישראליים רבים בהם, יגאל נאור יבגנייה דודינה, יוסף סוויד ועוד. העוסק במשחק כדורגל לציון 50 שנה לאסון מינכן.